אם הנוירולוג רשם לכם כדור אנטי-דיכאוני לכאבי הראש, זה לא אומר שהוא חושב שהשתגעתם. ומצד שני, אם אתם נוטלים בקביעות תרופה להפרעות מצב רוח, ייתכן שתהיה לה השפעה גם על כאבי הראש שלכם.

הקשר בין הפרעות מצב רוח כמו דיכאון וחרדה לבין כאבי ראש וכאבים כרוניים בכלל, הוא מושא למחקרים רבים, על כמה מהם דיברנו כבר בפוסטים קודמים (ראו למשל הפוסטים "דיכאון וגם כאב כרוני – מה עושים?" ו"מחקר: קשר בין מיגרנה לדיכאון וטראומה").

אפשר לסכם ולומר שדיכאון ו/או חרדה עשויים לגרום לכאבי ראש, להיווצר כתוצאה מהם או להופיע במקביל אליהם. מה שהחוקרים יודעים לומר, במידה רבה של וודאות, הוא שאנשים שסובלים מבעיות מהקבוצה האחת, נוטים יותר מאחרים לסבול מבעיות מהקבוצה השנייה.

יש אפילו מחקרים שמצאו קשר גנטי, לכאורה, בין חלק מסוגי המיגרנות וכאבי הראש לבין הפרעות מצב רוח ואולי גם אפילפסיה. כלומר, ייתכן שבעיות נפשיות מסוימות וכאבים כרוניים מסוימים, נובעים מאותו פגם או מוטציה, באחד מהגנים שלנו.

שלא במפתיע, מסתבר שחלק מהתרופות שמשמשות לטיפול בדיכאון ו/או בחרדה, מועילות לעיתים לאנשים שסובלים מכאבים כרוניים (כאן יש פירוט יפה, למשל). גם "תותחים כבדים" (כמו אנטי-דפרסנטים טטרציקליים, MAO Inhibitors ואפילו ליתיום) אבל גם תרופות קלות יותר ממשפחת ה-SNRI (קרובי משפחה של הפרוזאק), נחשבים יעילים ונרשמים לעיתים קרובות (אולי מדי) לטיפול בכאבים בכלל ובכאבי ראש בפרט.

כך שאם יש לכם מזל (או שאולי בעצם אתם חסרי מזל…) תוכלו אולי להרוג שתי ציפורים במכה אחת.

כמה דברים שכדאי לזכור:

א. אני לא רופא. לכו להתייעץ עם רופא – לא רק נוירולוג אלא גם פסיכיאטר, אם אתם חושדים שאתם סובלים מחרדה, דיכאון או בעיה נפשית אחרת. לא תשאלו לא תדעו.
ב. מה שעוזר לאחד עלול להזיק לאחר. אם יש לכם הרגשה שתרופה שנרשמה לכם נגד דיכאון וחרדה מגבירה את כאבי הראש – וזה דבר שקורה – בקשו מהרופא להחליף אותה.
ג. באופן דומה, גם לחלק מהתרופות שנרשמות עבור כאבי ראש עלולות להיות תופעות לוואי שקשורות למצב רוח.
ד. בכל מקרה, אם אתם לוקחים תרופה כלשהי באופן קבוע כדאי לעדכן את הרופא. ישנן תרופות נגד כאבים כרוניים שפועלות על מנגנונים פיזיולוגיים דומים או קרובים לאלו של תרופות מסוימות להפרעות מצב רוח וגם של הפרעות קשב וריכוז. כדאי להיזהר מהשפעות בין תרופתיות.
ה. אם יש לכם נטייה לסבול מדיכאון או חרדה, דווחו על כך לנוירולוג שלכם כדי שיביא זאת בחשבון כשהוא מתאים לכם תרופה.

אם אתם בעלי קיבה רגישה זהו זמן טוב לעשות אחורה פנה. בעוד כמה שורות יהיה מאוחר מדי.

בשלוש השנים האחרונות קרה באינטרנט דבר מהפכני. כלומר, אולי לא ממש מהפכני בשבילכם, אבל זו מהפכה גדולה עבור אנשים כמותי, שמהווים 0.4% מהאוכלוסייה (או 0.5-2.5 אחוז לפי מחקר חדש יחסית, שאינני יודע לומר עד כמה הוא רציני).

מה שקרה הוא שאנשים התחילו לצלם את עצמם ברגעים אינטימיים במיוחד ולהעלות ל-YouTube.

לא, הם לא מצלמים את עצמם ברגעי עונג. הם מצלמים את עצמם ברגעים האינטימיים של סבל בל-יתואר, במהלך התקפי כאב ראש מקבצי (Cluster Headache). זו חוויה מפחידה למי שלא רגיל בה; כזו שמשתדלים לחסוך אותה ואת התגובות עליה ממי שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה, וגם זה לא תמיד.

אני עצמי, עדיין רחוק ממקום שבו אני מרגיש מסוגל לצלם את עצמי ולהעלות ל-YouTube, אבל נדמה לי שאני נראה די דומה למה שתוכלו לראות בסרטונים שתמצאו אם תחפשו "Cluster Headache" (ראו הוזהרתם: מדובר בתמונות לא קלות).

למה בעצם יש כאן מהפכה? ובמה זה טוב יותר – סליחה על הצרפתית – מאנשים שמצלמים את הטחורים של עצמם ומעלים לאינטרנט? ובכן, CH זו מחלה הרבה יותר נדירה ובודדה ולא מאובחנת ובעיקר לא מטופלת כראוי. לכן החשיפה האישית; זה מה שצריך לעשות כדי לזכות במודעות, הכרה וטיפול טוב יותר על-ידי מערכות הבריאות.

אז כן, לצערי אני עדיין לא משתגע על הרעיון לצלם את עצמי לסרטון וידאו שמראה אותי ברגעיי האינטימיים ביותר. בכל אופן, אנחנו בתקופה של מהפכות עכשיו ולכן החלטתי שהגיע הזמן להעלות משהו. הלכתי על סטילס (הסבר מתחת התמונה).

אני, מייד אחרי התקף של כאב ראש מקבצי.

אההם. כן. אני יודע – זו לא התמונה הכי טובה שלי. חרא של תמונה למעשה.

היא צולמה באזור השעה 6:00 בבוקר ביום א' האחרון, לקראת סיום של התקף שנמשך כשעתיים.

המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש כשראיתי אותה, היא שאני נראה כמו מישהו עם פגיעת ראש. מה שלא לגמרי בלתי-הגיוני, אגב. מצד שני, הנזקים לקוגניציה ולזיכרון זמניים, כפי שמקפיד להדגיש מחקר עדכני.

זה היה כך במשך שנים: אנשים היו שואלים "מיגרנה?", והייתי משיב: "כן", או "משהו דומה".

היום אני עושה להפך – לא ממעיט, לא מייפה, אלא שם את הדברים על השולחן. "לא", אני אומר, "זה לא מיגרנה. זה האח הגדול שלה: cluster headache".

CH, אני מסביר, הוא קרוב משפחה של המיגרנה אבל הוא נדיר יותר ובעיקר – הרבה, הרבה, הרבה יותר כואב. אם המיגרנה היא עינוי סיני אז כאב הראש המקבצי הוא עינוי בידי ארגון היאקוזה. הם לא משחקים במשחקים ומטפטפים מים במשך שעות – הם מתחילים בלעקור לך את העין.

ואגב, אני יכול לומר בלב שלם שהכאב המקבצי אכן "חזק פי 10 מהמיגרנה" כפי שטוענים הנוירולוגים, כי גם מיגרנות יש לי.

האמת הפשוטה היא שהרפואה יודעת מעט מדי גם על המיגרנה וגם על הקלסטר, ושיטות הטיפול העיקריות שהיא מציעה לשני סוגי הבעיות רחוקים מלהיות אלגנטיים.

נראה גם שאין אחדות דעים בין הרופאים והחוקרים, אם יש קשר הדוק בין התופעות או שמדובר ב"כאבי ראש ראשוניים" שונים ונפרדים לגמרי. הניסיון, מכל מקום, מראה שבסופו של דבר כולם הולכים ומתיישרים עם טענותיו של הנוירולוג אוליבר זקס מספרו בן 35 השנים בנושא. זקס העיר ששני סוגי כאבי הראש מופיעים לסירוגין אצל אותם אנשים ומגיבים לאותם טיפולים, ולכן סביר מאד שהם קשורים.

הרבה אנשים מכירים את התופעה של כאבים כרוניים ש"פושטים צורה ולובשים צורה", ואני יכול להעיד שב-29 שנים של כאבי ראש מספיקים להתנסות בהרבה צורות.

מוקדש לכל מי שנעלמתי לו לאחרונה.

שנה וחודש אחרי הקלסטר הקודם, נקלעתי שוב לפני כשבועיים וחצי ל"מקבץ" (Cluster Period). מספר שבועות שבהם מעיר אותי בכל לילה משנתי התקף קשה של כאב ראש מקבצי. (Cluster Headache).

אם אין לכם מושג במה מדובר, אולי כדאי שתתחילו עם הסרטון הזה (4:36 דקות):

המצב, אם לנסח בעדינות – לא נעים. אחרי 18 התקפים קשים, מהם 16 ליליים, אני לא מובס אבל בהחלט עייף. מותש פיזית ונפשית.

מלבד הכאב החריף, הבלתי-נתפס בעוצמתו, שהעניק לו את הכינוי Suicide Headache, המקבץ פוגע בבריאות ומשבש את התפקוד עד כדי פגיעה בכל תחומי החיים. ההתקפים ו"האפטרשוק" שנמשך לתוך היום, הורסים את השינה, פוגעים ביכולת הריכוז, גורמים נזק (זמני אמנם) לזיכרון ולקוגניציה, משבשים את תחושות הרעב והצמא, החום והקור, הזמן. לפעמים אני כמו בתוך חלום.

כמובן, נמצא כבר מי שכינה אותי "היפוכונדר", שזה בערך הדבר הכי מרגיז שאפשר לומר. לפעמים אני מצטט לאנשים את ההסבר של ד"ר פיטר גודסבי, מומחה בעל שם עולמי לבעיה, שטוען שכאב הראש המקבצי הוא ככל הנראה הכאב הנורא ביותר שידוע לאדם (ראו כאן למשל).

לפעמים אני מספר להם על הטיפולים, הניתוחים והתרופות האיומות שאנשים עם CH מוכנים לסבול, או על הדברים שהם מסוגלים לעשות בהשפעת הכאב (כולל, אגב, לשלוח יד בנפשם – יש הרבה מקרים מתועדים). אבל האמת הפשוטה היא שקשה להאשים אותם שהם ספקנים – זה בלתי נתפס גם כשאתה בפנים, ובוודאי בתקופות ההפוגה.

בריאות חינם? כן, בטח

כמו בשנים קודמות, גם השנה, אני מבלה חלק גדול מהזמן הלא-רב שבו אני מצליח לתפקד, במרדף אחרי פתרונות – עם עזרה מינימלית ממערכת הבריאות הישראלית, שבדרך-כלל מהווה גורם מעכב.

כמו רוב האנשים, הטיפול התרופתי השמרני לא הועיל לי הרבה ו/או גרם לתופעות לוואי קשות או החמיר את המצב. על התרופות והטיפולים שבסופו של דבר שיפרו קצת את מצבי בימים האחרונים (נקווה שזו לא הפוגה זמנית), נאלצתי כמובן לשלם ו/או לכתת רגליים לא מעט – בהנחה שאפשרו לי בכלל לקבל אותם.

לדוגמא, איש לא הציע לי לקבל בלון חמצן, למרות שזה טיפול הקו הראשון המקובל היום בעולם (שאיפת חמצן בלחץ גבוה של 10-12lpm). הייתי צריך לבקש, להסביר, וגם לשלם לא מעט (יש השתתפות בתשלום החודשי אך לא בפיקדון).

באותו אופן כדורי מלטונין, שבארה"ב הם "OTC" (נמכרים ללא מרשם), הייתי צריך להשאיל מכל מיני אנשים שחזרו מחו"ל. רופאת המשפחה ניסתה לעזור לי, אך המחשב קבע שגילי ו/או מיני לא מאפשרים לתת לי מרשם לסירקדין (גירסת המרשם המותרת לשימוש בארץ).

עושה רושם שעדיין קל יותר לקבל בשביל CH תרופות כמו ליתיום (משמש גם לטיפול במאניה-דיפרסיה), דפלפט (כנ"ל + אפילפסיה), נוגדי-דיכאון טטראציקליים וכל מיני כדורים אחרים שלפעמים אמנם עוזרים לבעיה, אבל עלולים להשאיר את המטופל בלי שיער או זיקפה או דברים אחרים שעבדכם הנאמן מתעקש משום מה להיאחז בהם.

ובכל זאת, קצת תקווה וכמה ממצאים

אני בכלל אמור להיות שמח בחלקי. אולי זה בגלל שהתחלתי לסבול מ-CH בגיל צעיר מאד (11), והיו לי הרבה שנים לרכוש ידע וניסיון ולערוך ניסויים אינספור – אבל בסך-הכל אני מתמודד עם הצרה הזו בהצלחה יחסית.

בשבוע האחרון, אחרי מחקר אינטנסיבי, התחלתי לקחת מלטונין ולהשתמש בבלון חמצן. אף אחד מהשניים לא הפסיק לחלוטין את ההתקפים, אבל יש שיפור ניכר. את המלטונין, מסתבר, לא חייבים לקחת במינונים המבהילים עליהם ממליצים באינטרנט. אצלי ההשפעה מורגשת גם במינון נמוך יחסית של 1.5 מ"ג. לחמצן, לפחות בחלק מהמקרים, יש השפעה מהירה ויעילה להפליא גם בלחץ נמוך יחסית (ובכל זאת, אל תתפתו לקחת "מחולל חמצן"  – אם אתם סובלים מהבעיה אתם זקוקים לבלון חמצן עם מסכת NRM).

יכול להיות שאני מגיב טוב יותר לטיפולים האלה גם בגלל שאני מטופל באוקופנקטורה ונזהר מאד מטריגרים (אלכוהול, טמפרטורות קיצוניות, חוסר בשינה, אכילה ושתייה לא מסודרות וכו'). אולי משום שאני מקפיד לשתות יותר קפה בימים האלה (קפאין מכווץ כלי דם ויש לו תועלת מסוימת גם במהלך התקף) ועוד.

נראה שהמקבץ הנוכחי מתקרב לסיום. בקרוב אוכל להתחיל לאסוף את השברים ולנסות להיזכר איפה השארתי את החיים שלי.

בשורה התחתונה, עם או בלי עזרתה של מערכת הבריאות, אני מצליח להתמודד טוב יותר עם המקבצים. כשאני מתעורר בלילה אני לא מבוהל, יודע מה אני צריך לעשות, ובדרך-כלל מצליח לצמצם את הכאב והסבל, ואפילו לתפוס כמה קרני שמש ראשונות של זריחה.

אם הקיץ החזיר לכם את כאבי הראש אז תחשבו פעמיים – לא בטוח שהטלפון הראשון צריך להיות לקופת החולים כדי לקבוע תור לנוירולוג. ייתכן שעדיף לכם להזמין טכנאי מזגנים.

עם תחילתו של כל קיץ חדש – ולפעמים כבר באביב – אני רואה את התנועה לבלוג מטפסת בהדרגה עם הטמפרטורות. הרבה אנשים מקבלים יותר כאבי ראש כשהטמפרטורות עולות, או כשהן עולות מעל לסף מסוים, או כשישנם שינויים חדים במזג האוויר.

ישנם אנשים שניתן להבחין בכאבי הראש שלהם במחזוריות עונתית ברורה, ואחרים שאצלם יש עלייה בתדירות ו/או בעוצמת ההתקפים בעונה מסוימת. באביב, נוטים לייחס זאת לאלרגיה (אם כי באופן מעשי, בכל עונה יש פריחות מחוללות אלרגיה). בחורף מאשימים את הסינונים ובסתיו את הדיכאון. בקיץ, מאשימים את החום – לא תמיד בצדק.

חלק לא קטן מכאבי הראש קשורים לא לחום אלא לקור, או ליתר דיוק – למזגנים. קודם כל, משום שאוויר קר הוא טריגר עבור חלק מהאנשים, למיגרנות, התקפי כאב ראש מקבצי וסוגים נוספים של כאבי ראש. אצל אנשים מסוימים, השהות בחללים שממוזגים יתר על המידה היא טריגר. אצל אחרים, כאב הראש מתחיל עם המעבר החד מהחדר הממוזג-מדי לחום והלחות שבחוץ.

אצל חלק מהאנשים (בעיקר מי שסובלים ממקבצים), איכות האוויר משחקת תפקיד. האוויר הקר שפולט מזגן הוא גם יבש, והיובש לעיתים קרובות מגרה את האף והעיניים. מעבר לכך, מזגן שלא מתוחזק כמו שצריך, עשוי לפלוט אוויר לא נקי. למשל, פילטר מלוכלך (אפשר להוציא ולשטוף היטב באמבטיה, לא מסובך) יפלוט לאוויר חלקיקי אבק ופיח (ואנחנו מדברים כאן על התסריט האופטימי – יש דברים עוד פחות סימפטיים בפילטר מלוכלך), אותם אתם תנשמו. גם כן, טריגר מצויין למיגרנה.

טכנאי מזגנים, כמו שאפשר להבין, הוא לא תמיד הכרחי – למרות שלא מזיק להזמין כזה אחת לכמה שנים, כי תחזוקה ומניעה עדיפים על תיקון בדיעבד. זה נכון לגוף שלנו ונכון למזגן (יש הבדל בולט אחד: אפשר להסתדר בלי המזגן, לפעמים).

כמה רעיונות לפני הנוירולוג

לגם ביקור תקופתי אצל הנאורולוג שלכם – רצוי לפני שאתם מתחילים ממש להזדקק לו – יכול בעיקר להועיל. אבל הביאו בחשבון שאם הטריגרים שלכם (או חלקם) קשורים למזגנים, אז הפתרונות הם לא תרופתיים ועיקרם מניעה.

למי שסובל מאלרגיות או שכאבי הראש שלו חשודים כבעלי רקע אלרגי, כדאי לשים לב במיוחד לנושא איכות האוויר. מזגן לא מתוחזק יכול לפלוט לאוויר שאריות של חומרים כימיים שונים, חלקיקי עובש, אבקני פרחים וכו'. יש היום חברות שמתמחות בניקוי וחיטוי של מזגנים, ואם אתם חושדים שהמזגן שלכם מזוהם במשהו כדאי לחפש אותן.

למי שסובל מרגישות לטמפרטורות נמוכות, כדאי (מניסיון) להתעקש על 25 מעלות (רלוונטי בעיקר למקום העבודה או הלימודים). טיפ: נסו לשתף פעולה בעניין הזה עם חברות רזות לעבודה שלובשות משהו עם שרוול ארוך כל הזמן. הן יהיו אתכם לאורך כל הדרך. הקפידו לא לשבת מול המזגן ובקשו להפנות, להחליש או להחליף מקום – זה נכון במיוחד אם אתם יושבים בבית קפה או מסעדה. בהצלחה.

למרות שכמה אנשים שאני מעריך שידלו אותי, לא הצטרפתי לקמפיין 10:23 נגד ההומיאופתיה. כשאחי טל הציע לכתוב פוסט בנושא הספציפי של טיפול במיגרנות באמצעות הומיאופתיה, לא התנגדתי. טל, אגב, הוא מהמתנגדים והוא ניסה לתת בפוסט הזה תשובה "מדעית" לשאלה האם הומיאופתיה עוזרת למיגרנה או לא. המסקנה שלו היא שלא.

אני פחות נחרץ מטל, גם בגלל שאין לי השכלה מדעית מספקת כדי לקרוא ולהבין לעומק תוצאות של מחקרים. גם בגלל שהכרתי כמה אנשים שיש להם את הרקע המתאים ונחשפו למידע אליו טל וחבריו נחשפו, ועדיין טוענים שהומיאופתיה עובדת.

בשיא הקמפיין, הפנה אותי פוסט של יוסי לוי לסיפור (שאני חוזר עליו מהזיכרון ומתנצל אם לא אדייק) על אם שמנעה מילדתה התינוקת טיפול אנטיביוטי בניגוד לעצת רופא הילדים. ההומיאופתית שלה שכנעה אותה שהטיפול ההומיאופתי יעיל יותר מאנטיביוטיקה. היא ביקשה חוות דעת נוספת בפורום הומיאופתיה, שמשתתפיו חיזקו את ידיה ואמרו לה שלא כדאי לה לתת אנטיביוטיקה לילדה.

הסיפור הזה היה מאד מטריד בעיני. אנטיביוטיקה היא לעיתים קרובות תרופה מצילת חיים – כיצד יכולים הומיאופתים להמליץ להימנע מתרופה כזו, כאשר רופא קבע שהיא נחוצה?

ובכל זאת, תמיד כדאי לקבל חוות דעת נוספת. החלטתי לשאול לדעת ידידי ד"ר ראובן ברק (עוד אחד מיושבי קפה קאימק המפורסם בלוינסקי), שהוא גם רופא קונבנציונלי (מומחה לכירורגיה כללית וכירורגיית ילדים), גם מטפל ברפואה סינית וגם תמיד יש לו דברים מעניינים לומר. גם הפעם הפתיע.

לדבריו, מחקרים עדכניים מחזקים את הטענה שאנטיביוטיקה לא עוזרת לרוב הסוגים של דלקות האוזניים בילדים. בדרך-כלל היא מספקת הקלה זמנית במקרה הטוב, ואז הדלקת חוזרת. והרי הבעיה עם ילדים, הסביר ראובן,  הן דלקות האוזניים החוזרות.

ד"ר ברק, אגב, מאמין שההומיאופתיה מציעה טיפול יעיל לדלקות אוזניים ולהרבה בעיות אחרות. אני לא יודע כיצד הוא מיישב זאת, בתור איש מדע, עם המחקרים שציטטו טל, יוסי וחבריהם. אבל בתור מישהו שממילא אוהב להטיל ספק גם בספקנים, החלטתי לנסות תרופה הומיאופתית.

טראומיל: עוזר או לא?

עליי לציין, לפני שאספר על הניסוי, שבעיני חלק מהרעיונות של ההומיאופתיה נראים מפוקפקים; ומצד שני, גם כשהוסברו לי לראשונה עקרונות הרפואה הסינית, הגבתי בחוסר אמון. אז נכון, ישנם טיפולים של הרפואה הסינית שהמדע מאשש את יעילותם – מה שאי אפשר לומר על הומיאופתיה. בכל אופן, כל מי שטופל אצל מטפל סיני טוב יודע שיש דברים שלא ניתן לנסח אותם מדעית אבל אפשר להרגיש אותם בגוף.

לתכשיר שניסיתי קוראים טראומיל. השתמשתי בו בצורה של משחה, לטיפול בברך כואבת. על המשחה המליצו לי שתי נשים – אחת מהן רקדנית צעירה והשנייה פנסיונרית. שתיהן דיווחו על תוצאות מצוינות, אבל הנחתי ששתיהן טיפלו בבעיות מהן סבלו גם באמצעים אחרים כמו משככי כאבים אנטי-דלקתיים.

השתמשתי במשחת הטראומיל במשך מספר שבועות. לתחושתי הסובייקטיבית, המשחה הזו מצננת את המקום בו היא נמרחת ומשככת כאבים ביעילות בינונית, בהשפעה מיידית ולמשך מספר שעות. זאת למרות שעל-פי רשימת המרכיבים שלה כל מה שיש בה הן כמה תמציות של צמחים, שכבר שתיתי בתה.

הטראומיל לא פתר את בעיית הברך הכואבת שלי, אבל בהחלט עוזר ומשפיע על איכות חיי. אין לו תופעות לוואי כמו זריקות הוולטרן שקיבלתי כשהבעיה הופיעה לראשונה. מצד שני, הוא לא יגרום לי לוותר על טיפול קונבנציונלי נחוץ. אז אני מניח שהומיאופתיה לא תמיד חייבת להיות כזה אסון.

חגים אמנם אמורים להיות מהנים, אבל רוב האנשים – לא רק יהודים או ישראלים, אגב אלא אנשים בכל העולם – חוששים מהחגים ונוטים להרגיש לא כל-כך טוב לקראתם, במהלכם או מייד לאחריהם. כמה טיפים מיוחדים לפסח בריא יותר ולתחושה טובה יותר.

שלא תחשבו שאני חכם גדול. אני בדיוק הבנאדם שמרגיש רע לפני, במהלך וגם אחרי החג – בדיוק מאותן הסיבות שגרמו לכם להקליק כדי לקרוא את הפוסט הזה. בשפה יפה אפשר לומר שמדובר על שינויים חדים מדי בהרגלי השינה, האכילה, השתייה והמפגש עם בני משפחה מעצבנים. זו תמצית החג, כל חג אני חושב, ופסח עולה על כולם.

בכל אופן, יש כאן כמה עצות מוצלחות שחלקן אף נוסו בהצלחה בעבר. אז בבקשה: 10 טיפים לפסח בריא יותר.

1. תירגעו. אין דבר פחות בריא מסטרס (טוב, אולי פסולת גרעינית). מתח נפשי גדול הוא לא רק טריגר למיגרנות וכאבי ראש אחרים אלא גורם מרכזי ביצירה ו/או בהחמרה של הרבה מחלות אחרות. הוא גם מחריף את התופעה שקיבלה בשנים האחרונות את השם "דיכאון חגים", ואיננה אפילו המצאה ישראלית. תיאוריות עדכניות בחקר הדיכאון, קושרות אותו בקשר הדוק לנזקי הסטרס. לכן: לפני שאתה מתרגזים או נלחצים תזכירו לעצמכם שיש לזה מחיר. ותרו, לא שווה.

2. שימו לב לטמפרטורות. עוד לפני ההתחממות הגלובלית, פסח היה תמיד מועד לפורענות במה שקשור למזג אוויר. כשהייתי בן שש או שבע היה בפסח אחד חמסין נדיר שבו הטמפרטורות צמחו עד ל-40 מעלות צלזיוס. לפי התנועה לבלוג המיגרנה בשבועות האחרונים, נראה שהשינויים החדים השנה מפילים הרבה חללים. ותביאו בחשבון שהלילה הטמפרטורות יצנחו, ואם לא תתלבשו נכון חזקה עליכם שגם תצטננו.

3. תשתו הרבה מים. אתם יכולים להתחיל לשתות הרבה כבר עכשיו ולא להפסיק לפחות עד דצמבר. בכל אופן, מלבד לשתות כדי לא להתייבש חשוב לשתות גם כדי לסייע לגוף להיפטר מהפחמימות, השומנים, האלכוהול וכמה דברים אחרים שאתם עלולים להעמיס על עצמכם בליל הסדר ובמהלך החג. אני, במצוות המרפא הסיני שלי, נוהג לשתות שתי כוסות מים כל בוקר, על הבוקר, בכל ימות השנה. קשה להאמין כמה הבדל זה עושה, בהרבה דברים. וראבק, גם חם ויבש היום בטירוף.

4. הצטיידו בתה ירוק. עוד יש לכם זמן – יש בכל סופר. המכולתניק שלי, ר', לימד אותי שהבוכרים נוהגים לשתות תה ירוק אחרי כל ארוחה כבדה וזה עושה קסמים. ניסיתי והשתכנעתי. הוסיפו לזה את שלל התועלות הבריאותיות המיוחסות לעלה הירוק, ואת העובדה שיש בו הרבה פחות קפאין ותבינו מדוע ישנם סינים, יפנים והיום גם הרבה מערביים, ששותים אותו חמש פעמים ביום, באדיקות. חשוב לזכור: התה צריך להיות חלש מאד, לא מומתק, ומותר לשתות רק על בטן מלאה.

5. היערכו נכון לליל הסדר. אל תגיעו מורעבים לסדר – זה עלול לגרום לכם להתנפל על האוכל או לנשנש הרבה מצות. ליבשו בגדים נוחים – אתם תזדקקו לזה בהמשך הערב. שאפו ל-state of mind שבו יהיה קל לכם להחמיץ באלגנטיות כל אפשרות לריב עם מישהו, להתעצבן על משהו, או לעשות משהו שאתם ממש לא רוצים. איך תיכנסו למוד הזה – מדיטציה, אוטוסוגסטיה, סמים קלים, זה כבר עניינכם.

6. אל תאכלו מצות. כדי לצאת לידי חובה אתם לא נדרשים לאכול יותר מכזית מצה בליל הסדר, ואתם בהחלט יכולים להסתפק בזה. אבל גם אם אתם מאוהבי המצות (כמוני), עדיף לצמצם – לא רק בגלל הקלוריות והכמות המוגזמת של הפחמימות, אלא בגלל שעוד לא נולדה מערכת העיכול שמסוגלת לעכל מצה. זיכרו: הקניידל הוא אויב אכזר. הוא רק מעמיד פנים שהוא חבר שלכם.

7. אוכלים מצות? תאכלו נכון. ראשית: תלעסו טוב. כשלועסים טוב את האוכל גם קל יותר לעכל אותו וגם יש פחות גזים. אכילה איטית ולעיסה יסודית גם מאיצות את תחושת השובע, כך שגם תאכלו פחות. והכי חשוב: בצעו בסינכרוניזציה עם סעיף 8 להלן.

8. תאכלו דברים שאינם מצות. ירקות ירוקים, תבשילים, קטניות (אם אתם אוכלי קטניות), עוף, דגים – הכל הולך. הכי טוב? ירקות מאודים. קל להכין וקל מאד לעיכול. ירקות מאודים הם, בכלל, משהו שכדאי לאכול ממנו כל השנה.

9. תכינו אוכל בבית. מכיוון שהרבה בתי אוכל עושים את החופשה השנתית ו/או משפצים דווקא בפסח, ההיצע מצומצם ולכן המחיר גבוה והרמה לעיתים קרובות ירודה. לכן, פסח הוא זמן טוב לבשל יותר, לאכול בבית, לקחת אוכל לעבודה (אם אתם עובדים בחול המועד). קחו את זה בסבבה.

10. תהנו. מדעית, זה עובד.

הקוראת ש' שלחה לנו מכתב (כלומר אימייל) ושאלה בו האם זה נכון שניתוחי אף עשויים לרפא מיגרנות. ש' הוסיפה וסיפרה כי היא מתכננת לעבור ניתוח פלסטי שבו אפה יעוצב מחדש, מסיבות אסתטיות. היא אפילו שלחה לנו תמונה שנועדה, כנראה, לשכנע אותנו שניתוח האף נחוץ. בכל אופן, מכיוון שהיא סובלת ממיגרנות קשות, היא אמרה שזה בהחלט שיקול.

ובכן, כדאי שאתחיל בלהזכיר לש' ולקוראים אחרים, שאני לא רופא ולא מוסמך לייעץ (אם כי במקרה הספציפי של ש', בת-עשרה נאה מאד, אני מרשה לעצמי להביע את דעתי: ש', את לא צריכה ניתוח!).

יותר מזה: אם לסמוך על מה שקוראי הבלוג ואנשים אחרים שסובלים ממיגרנה, נראה שגם רופאים לא באמת מסוגלים לקבוע חד-משמעית אם טיפול או הליך רפואי מסוים יחמיר או ישפר את מצבכם. כמובן, ההבדל בין ניתוח פלסטי לבין תרופה הוא שתופעות הלוואי של תרופות לרוב חולפות כשמפסיקים לקחת אותן.

אגב, המקור של ש' לרעיון שניתוח אפה יכול להועיל לה, היא חברה שאמרה ש"היא זוכרת שקראה משהו", ואני חושד שהכוונה היא לידיעה הזו או דומה לה. אז כן, ישנו פתרון כזה אבל לא מדובר על ניתוח אף אסתטי אלא על ניתוח של פנים האף – משהו שעושים רופאי אף אוזן גרון ולא פלסטיקאים (על קצה המזלג: חוקרים מניו ג'רסי טוענים שאצל אנשים מסוימים הטריגר למיגרנה הוא מבנה צפוף מדי של מערות האף, ומציעים לנתח).

אגב ישנו ניתוח נוסף, נפוץ יותר, שרופאי אא"ג מבצעים – ניתוח ליישור מחיצת האף, שלאנשים שזקוקים לו הוא משפר את איכות הנשימה (כנראה חשוב במיוחד לסובלים מכאב ראש מקצבי) ואת ניקוז הסינוסים, מה שבדרך-כלל אמור להועיל למי שסובלים מכאבי ראש (ו/או סינוסיטיס ושות').

לי עצמי הציע רופא אא"ג לעבור ניתוח כזה. הרופא המומחה ממנו ביקשתי חוות דעת נוספת אמר לי שהמחיצה שלי ישרה יותר מזו שלו והוא עצמו לא שוקל בכלל לעבור את הניתוח. מדוע? כי זה לא שווה לדעתו את הסיכון. כי כמו בכל ניתוח, גם כאן – יש סיכונים.

ושוב, בתור מי שאינו רופא – נדמה לי שניתוח אף קוסמטי אמור לעשות בדיוק ההפך מסוגי הניתוחים ש"מרווחים" את חלל האף ומערותיו, אלא אם כן הוא נעשה, במפורש, לא רק למטרות אסתטיות (ואז לא בטוח שמנתח פלסטי הוא זה שצריך לעשות אותו).

אגב, אני מוכן לשים את ראשי שישנם אנשים שסובלים מפחות כאבי ראש בעקבות ניתוח קוסמטי זה או אחר, וגם אנשים שהחלו לסבול מכאבי ראש אחרי שעברו ניתוח דומה. דוגמת הבוטוקס מוכיחה שישנם מנתחים פלסטיים שישמחו לקפוץ על המציאה ולנעוץ איזמל או מחט בכל אחד, אם יתנו להם (כי מה לעשות שלפי ה-American Academy of Neurology  בוטוקס לא עוזר למיגרנות).

בקיצור: אם שואלים אותי אז אני נגד, אבל אני לא רופא – לכן לכו תמיד לבקש חוות דעת נוספת (לזו של הרופא המטפל, לא לזו שלי).

***

ובמעבר חד, המלצת קריאה לסופ"ש: המאמר "בין כאב לסבל" של ד"ר בני מוזס, שלדעתי ידבר מאד לכל מי שקורא בבלוג הזה.

למען הגילוי הנאות אציין שד"ר מוזס הוא גם בן משפחה. אם אתם רוצים לקבל גם עליו חוות דעת נוספת, אז אני ממליץ לקרוא את המאמר "אמרתי לכם", של אביב לביא.

בעקבות ההפגנה כנגד הומיאופתיה (אשר צפויה להתקיים מחר), החלטתי לבדוק אילו מחקרים מדעיים בחנו את מידת האפקטיביות של הומיאופתיה לטיפול במיגרנות.

לאחר חיפוש זריז בגוגל-משכיל אחר מחקרים, נתקלתי במאמר מסוג "סקירה שיטתית" אשר נקרא:

Homeopathic Prophylaxis of Headaches and Migraine? A Systematic Review

מאמר מסוג "סקירה שיטתית" הוא מאמר שבו החוקרים מחפשים למצוא את המחקרים שבוצעו עד לאותה עת, ולרכז את מסקנותיהם לכדי ממצא אחיד.

בפוסט הנוכחי אציג את התוצאות של הסקירה השיטתית הנ"ל.

הרקע למאמר: המחקר פורסם בשנת 1999 ובוצע על רקע דיווחים של מטופלים אשר טענו שההומיאופתיה עוזרת להם, כאשר מנגד, ספקנים טוענים שהאפקט שמתקבל איננו אחר מאשר אפקט הפלאסבו.

איזה מאמרים נכנסו לסקירה: המאמר הנ"ל חיפש אחר מחקרים בעיתונים מדעיים מקובלים כמו גם בעיתונים הומיאופטיים. לאחר חיפושים רבים, כותבי המאמר מצאו 4 מחקרים שנעשו עד לאותה עת לגבי היכולת הטיפולית של הומיאופתיה במיגרנות וכאבי ראש אשר ענו לקריטריונים הדרושים של מחקר מדעי. ארבעת המחקרים הללו נבחרו כראויים להתייחסות היות והם היו ניסויים קליניים אשר כללו קבוצת בקרה אשר טופלה באמצעות פלאסבו, כאשר הייתה הקצאה אקראית של הנבדקים לקבוצת ה"טיפול ההומיאופטי" למול קבוצת הביקורת אשר קיבלה את "טיפול הפלאסבו".

תיאור המאמרים שנסקרו: ארבעת המחקרים שנסקרו הניבו את התוצאות הבאות (קישור לטבלה המסכמת את התוצאות) -

• המחקר הראשון מצא שיפור משמעותי בכניסה לניסוי לעומת היציאה ממנו עבור ההומיאופתיה וגם טיפול הפלאסבו.  כאשר נמצא שיפור (מובהק) משמעותי יותר עבור הטיפול ההומיאופטי לעומת טיפול הפלאסבו. החיסרון של המחקר הזה הוא שהמחקר לא הגדיר "חולה מיגרנה" באופן סטנדרטי (בניגוד למחקרים אחרים). החסרון השני הוא שנראה שייתכן ולפי האופן שבו בוצע המחקר, היה ביטול הסמיות (כלומר, ייתכן והיו חולים שידעו שהם קיבלו פלאסבו, או שהם קיבלו טיפול הומיאופטי). מה שפוגע באמינות של תוצאות המחקר.
• המחקר השני לא מצא הבדל מובהק בין הטיפול ההומיאופטי לטיפול בפלאסבו. למעט הבדל מובהק "גבולית" (ערך P של – 0.04) בתדירות ההתקפות כפי שנמדד על ידי הניורולוג. החולשה המחקרית של ממצא זה היא שהדיווח של הניורולוג איננו בהכרח אמין. (הערה משלי: החולשה השניה היא סטטיסטית. כאשר ניסוי בוחן כמה "End points" צריך לבצע "תיקנון להשוואות מרובות". לא ארחיב בדברים, אבל אומר שאילו היו עושים זאת במחקר הזה, אז הערך P היה מידלדל להיות הרבה מעל ל- 5%).
• המחקר השלישי לא מצא הבדל מובהק בין הטיפול ההומיאופטי לטיפול בפלאסבו. עם זאת, התוקף של המסקנות הללו אינם מלאות, היות והיה הבדל ברמות המיגרנה בתחילת הניסוי בין קבוצת הטיפול לקבוצת הבקרה.
• המחקר הרביעי לא מצא הבדל מובהק בין הטיפול ההומיאופטי לטיפול בפלאסבו. כאשר כותבי המאמר מחמיאים למחקר זה על כך שהחוקרים הצליחו בתיכנון ויישום מחקר ראוי מבחינת מתודולוגית וסטטיסטית.
  הערה משלי: ראוי לציין שבמגאזין הומאופתי הייתה ביקורת על המחקר הזה על בסיס שני נימוקים: 1)  שמי שנתנו את התרופות לא יודעים נכון איך לטפל בכאבי ראש. (תשובתי: החוקרים בניסוי לקחו 6 מומחים שונים ונתנו להם להגיע להחלטה משותפת על איזה טיפול לבצע. הביקורת של ההומיאופת היא שזה נעשה במקום לתת לכל אחד מהמטפלים להחליט על טיפול לבדו ואז לקחת את הטיפול הכי פופולארי. זו אכן מתודיקת מחקר סבירה אבל האירוניה היא שאילו זה מה שהיו עושים, הוא היה יכול לטעון ולומר שהדרך ההופכה היא מה שהיו צריכים לעשות. לסיכום: ביקורת מעניינת אך לא מספקת.)   2) שהחוקרים שביצעו את המחקר לא מבינים את הבסיס התאורתי של הומאופתיה (תשובתי: אין צורך בהבנה מקיפה של בסיס תאורתי כדי שחוקר יוכל לבצע מחקר, בהינתן שהוא עובד עם אנשים מקצוע. ובכל מקרה, הבסיס התאורתי של ההומאופתיה נדחה על ידי המדע שוב ושוב…)

מסקנות כותבי המאמר: החוקרים מסכמים את סקירתם בכך שהראיות מצביעות על כך שאין עדות לייתרון של הומיאופתיה על פני פלאסבו.  הם גם מודים שטענתם מוחלשת בכך שבוצעו רק 4 מחקרים קליניים. החוקרים מדגישים ששני המחקרים שהראו איזושהי מידה של ההעדפה לטיפול ההומיאופטי, סבלו ממגבלות בתכנון הניסוי. בעוד שהניסוי הקליני (הרביעי) אשר תוכנן הכי מוצלח (זמן המעקב הכי ארוך, גודל מדגם גדול, מאמץ גדול באופן שבו התרופות ההומיאופטיות הותאמו לנבדקים), לא מצא העדפה של הטיפול ההומיאופטי על פני טיפול הפלאסבו.

————–

זהו פוסט אורח של טל גלילי, סטטיסטיקאי מתלמד ומתכנת סטטיסטי ב-R.

אם תחפשו מידע על תביעות רשלנות רפואית, תמצאו בעיקר – לא עלינו – מידע על גידולים, מפרצות מוחיות, וצרות אחרות שלא אובחנו בזמן או אובחנו בטעות כמיגרנה. ומה לגבי אנשים שמסתובבים שנים עם מיגרנות ולא מטופלים כראוי, בגלל אבחון שגוי?

במשך השנים ראיתי (וגם ציטטתי כאן בבלוג) כל מיני נתונים שהגיעו מרחבי העולם על היקף השגיאות באבחון כאבי ראש. בלי לחזור על כל הנתונים, בסך-הכל אפשר לומר שחולה המיגרנה הממוצע נאלץ להמתין מספר שנים ולקבל מספר אבחנות שגויות, לפני שיזוהה ויטופל כראוי.

אישית, אני יכול להעיד מנסיוני שחל שינוי גדול בתחום הזה במשך השנים. כשנבדקתי ואובחנתי על-ידי רופאי משפחה ונוירולוגים בשנות השמונים והתשעים, חלקם קבעו שיש לי מיגרנה, אחרים קבעו בוודאות שאין לי אבל לא ידעו לומר מה יש, והיו עוד אבחנות שגויות נוספות. אף אחד מהרופאים לא אבחן את הבעיה שבגללה הגעתי להיבדק: כאב ראש מקבצי.

כדי להכניס דברים לפרספקטיבה הנכונים, כדאי לומר להגנת רופאיי במשך השנים, שהמחקר המדעי של כאבי הראש התקדם הרבה ב-30 השנים האחרונות. לא רק שמבינים יותר אלא שיודעים לסווג טוב יותר וכתוצאה מכך גם לאבחן במדויק יותר. לפני 30 שנה היה אפשר לקרוא על כאב הראש המקבצי בספרות, אבל בחצי תריסר שמות שונים.

בסופו של דבר, גם אחרי שאוחדו האבחנות השונות, מדובר על כ-0.4 אחוז מהאוכלוסייה. כלומר, לרופא משפחה ממוצע יהיו במקרה הגרוע רק מטופלים בודדים שסובלים או יסבלו מהבעיה, ברמות חומרה שונות, בנקודה כלשהי בזמן או לאורך כל ימי חייהם.

קשה לומר אותו הדבר על מי שסובל ממיגרנה מצויה, שהיא בעיה שכיחה מאד. מצד שני, אצל אלה הסימפטומים, עוצמתם ותדירותם, יכולים להיות מגוונים מאד ושונים מאד ולרובם אין ביטוי פיזי קבוע מחוץ לזמן ההתקף. ומצד שני, אם חולה מגיע לרופא המשפחה שלו ואומר שהוא סובל מכאבי ראש בצד אחד, מלווים בבחילה וברגישות לאור, ומאובחן כסובל מסינוסיטיס – ונתקלתי בכמה מקרים כאלה – זה, לדעתי הצנועה, גובל ברשלנות.

אבל מכאן ועד תביעה הדרך ארוכה. קל לתבוע כאשר יש נזק בריאותי בולט או נכות או כשמישהו מת חו"ח. לתבוע, לזכות ולקבל פיצוי על כאב שאין ערובה לכך שעוצמתו ושכיחותו היו נמוכות יותר בטיפול שונה, זה הרבה יותר קשה – בעיקר כשהראיות המרכזיות מבוססות על תחושותיו הסוביקטיביות של התובע. והרי ממילא, הקו הראשון בטיפול בכאבי ראש – גם כאלה שחשודים כמיגרנה – יהיה באמצעות משככי כאבים קלים, בדיוק כמו בכל כאב אחר.

אני לא משפטן, אבל למיטב ידיעתי בתביעות רשלנות רפואית יש הנחה שאבחונים שגויים קורים, ושאלת המפתח היא מה יכול היה הרופא לעשות שלא עשה. לדוגמא, האם יש שמקובל לבצע ולא התבצעו זו יכולה להיות רשלנות. במקרה של מיגרנה וכאבי ראש כרוניים אחרים, רוב הבדיקות ממילא מיועדות לשלול מחלות אחרות ולא להוכיח את קיומה של המיגרנה.