על הקשר המוזר בין מיגרנה לבעיות ומחלות כרוניות אחרות.
מיגרנה אף פעם לא מגיעה לבד. אצל שיעור גבוה מהסובלים ממיגרנות ישנן מחלות כרוניות אחרות – אולקוס, אסטמה, מעי רגיז, פיברומיאלגיה, CFS (מחלת היאפים) ועוד כהנה וכהנה בעיות ומחלות בלתי קשורות לכאורה (פסאודו אנגינה פקטוריס, הפרעות במחזור, פסוריאזיס, סרפדת).
ישנן מחלות ובעיות נפשיות שמופיעות בשכיחות גבוהה עם מיגרנות והיום ידוע הקשר הישיר שלה אליהן – דיכאון, הפרעות חרדה, מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית (הדוגמאות האחרונות קשורות במקרים רבים לחוסר איזון במשק הסרוטונין, שמשפיע גם על המיגרנות).
במהלך החצי הראשון של השירות הצבאי שלי סבלתי מהתקפים יומיומיים של כאב ראש מקבצי.
אחר-כך חליתי במה שאובחן בצדק או בטעות כמונונוקלאוזיס (IMN, "מחלת הנשיקה"). במהלך המחלה לא סבלתי מהתקפים כלל ואחריה הייתה שכיחות ההתקפים נמוכה מאד. כל הרופאים אותם שאלתי על כך לא ידעו להסביר את העניין ורובם טענו שאין ולא יכול להיות כל קשר. האמנם?
לפי אחת התיאוריות, מיגרנות מחזוריות (כלומר, כאלו שמתרחשות בשכיחות ובעיתוי קבועים פחות או יותר) הן תוצאה של מתח הולך ונצבר במערכת העצבים, ש"נפרק" בצורה של התקף. אוליבר זקס מתאר בספר שלו כמה סיפורי מקרה של אנשים שכאשר קיבלו "טיפול פלא" שהפסיק את המיגרנות שלהם (טיפולים מהסוג שאתם לא רוצים לשמוע עליו), החלו לסבול מבעיות כרוניות אחרות.
נשמע לכם מוכר?
