חוקרים צרפתים טוענים שגילו את המכאניזם שיוצר התקפי מיגרנה. אם הם צודקים, ייתכן שזהו צעד ראשון לקראת פיתוח של טיפולים ותרופות יעילים יותר – אבל אל תמהרו לשמוח; בשלב זה מדובר בעוד ירייה באפלה.
קבוצת חוקרים צרפתית טוענת שגילתה את הגורם האמיתי למיגרנות: פעילות חריגה באזור ההיפותלמוס.
ההיפותלמוס, אזור קטן שנמצא במרכז המוח, מעל יותרת המוח, מקשר בין הפעילות ההורמונלית לבין מערכת העצבים האוטונומית (זו שאחראית על הפעילות הלא-רצונית של הגוף, כולל פעימות הלב, הזעה, עיכול וכו'). הוא מגיב בין השאר למצבים הידועים כטריגרים למיגרנה – כמו רעב ושינויי טמפרטורה.
רמזים לקשר בין פעילות ההיפותלמוס לבין מקבצים (Clusters, "כאב ראש מקבצי") כבר נתגלה במחקרים קודמים. במחקר הנוכחי ביצעו החוקרים טומוגרפיה (הדמיה ממוחשבת) של המוח, כאשר הנבדקים סבלו מהתקפי מיגרנה נפוצה (ללא אאורה) "אמיתיים" – בניגוד להתקפים יזומים שנוצרו אצל הנבדקים במחקרים אחרים (למשל, באמצעות חשיפה מכוונת לטריגר ידוע או לחומר שמעורר מיגרנות).
מחקרים קודמים הצביעו על אזורים אחרים במוח כאחראים על המיגרנות או כקשורים בהן. לטענת החוקרים, אותם מחקרים לא זיהו את תפקיד ההיפותלמוס ביצירת התקפים משום שההתקפים לא התרחשו בתנאים נורמליים.
Times Online הבריטי שדיווח על המחקר וממצאיו, מצטט את פרופ' פיטר גודביי, מהמרכז לנאורולוגיה בקולג' יוניברסיטי הלונדונית. הנ"ל חולק על הממצא. לטענתו, המיגרנה היא תוצאה של הפרעה מערכתית, שמעורבים בה אזורים שונים של המוח.
ומה אנחנו יכולים לעשות עם כל האינפורמציה הזו?
באופן טבעי – לא הרבה. מדובר במידה רבה בויכוח פנימי בין קהילות של חוקרים שמנסים לשים את האצבע על מוקד התופעה הזו; אם יתברר שלמיגרנה יש מקור אחד, סביר להניח שאפשר יהיה לתפור לו תרופות יעילות בהרבה.
אבל בינתיים, החוקרים לא יודעים לומר אם מדובר בשרשרת של תופעות שמובילות להתקף ויש להן מקור משותף אחד, או שמדובר בסדרה של תופעות נפרדות שקשורות למיגרנה אך אינן הגורם הישיר שלה.
אם להסתכל על חצי הכוס המלאה: המחקר מתקדם כל הזמן. יש היום תרופות הרבה יותר יעילות מבעבר, ובשנים הבאות נראה מן הסתם תרופות טובות יותר.
