צוות חוקרים בינלאומי גילה גן שככל הנראה קשור למיגרנה מצויה וידוע ככבר ככזה שקשור לחרדות, דיכאון, אפילפסיה ועוד. בטווח הקצר זהו קוריוז מדעי. בטווח המעט יותר ארוך זה אומר תרופות טובות יותר.
מחקר שתוצאותיו פורסמו במאמר במגזין Nature לפני כשבועיים, חושף לראשונה מקור גנטי אפשרי לתופעת המיגרנה המצויה (מיגרנה "רגילה", ללא אאורה).
במסגרת המחקר, השווה צוות חוקרים בינלאומי מידע גנטי של 50 אלף נבדקים מגרמניה, פינלנד והולנד. הם גילו גן ספציפי (8q22.1) ששינוי בו מעלה משמעותית את הסיכוי לסבול ממיגרנות.
השערת החוקרים לגבי אופן הפעולה של הגן, מחזקת את הקשר בין מיגרנות להפרעות מצב רוח כמו דיכאון או חרדות, שמחקרים קודמים כבר הראו שהן נמצאות בשכיחות גבוהה יותר אצל מי שסובלים ממיגרנות, ולהפך.
מעשית, זה אומר שנפתח כיוון חדש לפיתוח תרופות יעילות יותר למיגרנות ואולי אפילו תרופות שיעזרו לאנשים לטפל גם במיגרנות וגם בפרעות מצב הרוח שלהם. כלומר, במקום לטפל בנפרד בחרדות ובמיגרנה באמצעות שתי תרופות שונות, עשויה להיות תרופה אחת שתטפל בשתי הבעיות ובצורה טובה יותר.
כמו כן, קרוב לוודאי שעם הזמן תהיה בדיקה פשוטה למי שסובל מכאבי ראש ו/או מהפרעות מצב רוח, שתוכל לקבוע האם המקור לבעיות הוא הגן האמור.
את המאמר המלא אפשר למצוא באתר של Nature.
עוד על הממצאים
הגן החדש נמצא בסמיכות לגן MTDH/AEG-1 שמווסת את הפעולה של גן שלישי EAAT2, שאחראי על פינוי גלוטמט מהמרחבים הבין-סינפטיים. החוקרים מעריכים כי הגן שנתגלה משפיע על ההתנהגות של MTDH/AEG-1 ודרכו על ה-EAAT2 ועל משק הגלוטמט במוח.
EAAT2 כבר נחשף במחקרים קודמים כקשור להפרעות נוירולוגיות אחרות, כמו אפילפסיה, הפרעות מצב רוח ואפילו סכיזופרניה. השכיחות הגדולה של מיגרנות אצל חלק מהסובלים מהנ"ל, יכולה אם כן להיות מוסברת על-ידי ממצאי המחקר.
