הסיפור של פפיון מהפוסט הקודם, הוא דוגמא קלאסית לטיפול כושל. למרות שהבעיה שלה זוהתה, היא לא הופנתה לרופא המתאים, לא קיבלה את התמיכה הדרושה ולכן הגיע למצב מסוכן של ייאוש. לקחים.
אקדים ואזכיר, כמו בכל מקרה שבו אני מציע לכם מה לעשות, שאני לא רופא – סתם מישהו שסובל ממיגרנות 25 שנים. אני מדבר מהניסיון הבלתי-אמצעי שלי ושל אנשים עמם שוחחתי, ואחרי קריאה אובססיבית של חומרים שמתייחסים לנושא. ובדיוק בגלל זה, מרגיז אותי בכל פעם לגלות כמה גרוע הוא הטיפול שמקבלים אנשים שסובלים ממיגרנות.
בסיפור של פפיון, למרבה הצער אין שום דבר מפתיע. שום דבר, אולי, למעט העובדה שבסופו של דבר נמצא לה טיפול יעיל במסגרת של הרפואה הקונבנציונלית – משהו שלא תמיד קורה, ולא כי אין טיפולים כאלה.
בכל אופן, ומעבר לכך שמדובר בסיפור מכמיר לב ועצוב, מקופלות בסיפור הזה הרבה נקודות למחשבה. אני רוצה להסב את תשומת לבכם לחשובות שבהן: להמשיך לקרוא כרוניקה של טיפול כושל