מיגרנה 101

כל מה שצריך לדעת כדי לסבול מפחות כאבי ראש

לא צריך לזלזל במיגרנות

מאת shooky, אוקטובר 15, 2012, תחת הנושאים חיים עם כאב ראש

עוד לא לגמרי עברו כאבי הראש הקשים, ופתאום חזרו המיגרנות מפעם – מהסוג שהורג לאט לאט. הן הזכירו לי שמיגרנה היא בעיה בריאותית לא קלה, כזו שבשום אופן אי אפשר לזלזל בה. אבל אני מאמין שאפשר להתמודד טוב יותר ולהרגיש הרבה יותר טוב. זו מלחמה שאפשר לנצח. 

את הפוסטים האחרונים הקדשתי ל-CH (כאב ראש מקבצי, Cluster Headache) שהוא הצורה האכזרית יותר של כאבי הראש מהם אני סובל. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על מיגרנות.

צחוק גורל: עם הסיום ההדרגתי של המקבץ הקשה שחוויתי לאחרונה, התחלתי לסבול יותר ויותר מכאבי ראש אחרים, בעיקר מיגרנות. אני מדבר על מיגרנה מצויה, לרוב חד-צדדית, לא הכי קשה שאני זוכר. בלי בחילות והקאות תודה לאל. ובכל זאת, המיגרנות ה"קלות" האלו הביאו אותי קרוב לייאוש. כבר התחלתי להכות על חטא, על ש"זילזלתי" במיגרנות של אחרים על רקע הכאב המקבצי שהוא כביכול "פי 10 יותר חזק".

אז לא – באמת הגיע הזמן לומר את זה: לא צריך לזלזל במיגרנות. יותר מזה: אסור לזלזל. התקפי מיגרנה עלולים להיות קשים ו/או ממושכים מאד ולפגוע קשה בתפקוד.  (המשך…)

תגיות: ,

המדריך ה(כמעט) שלם לטיפול בכאב ראש מקבצי

מאת shooky, ספטמבר 29, 2012, תחת הנושאים טיפול עצמי למיגרנה,טיפים למניעה והקלה

כאב הראש המקבצי (Cluster Headache או CH בקיצור) נראה כמו סוף העולם. אבל בדרך-כלל יש מה לעשות, והרשימה הזו נועדה לעזור לכם לגלות מה. 

עדכון אחרון: 4.10.2016

נתחיל בזה: אני לא רופא והמדריך הזה לא מחליף התייעצות עם רופא. מצד שני, אני חי עם כאב הראש המקבצי רוב חיי, ולו ידעתי לפני 30 שנה (איך הזמן רץ כשנהנים…) את כל מה שאני יודע היום בוודאי היה לי קל יותר. מטרת המדריך הזה היא לחסוך לכם זמן ולקצר את דרככם להקלה.

טרחתי וריכזתי כאן, פחות או יותר לפי סדר חשיבות, את הדברים הכי חשובים שלמדתי (לרוב על בשרי) במה שקשור להתמודדות עם כאב הראש המקבצי. אתם מוזמנים להוסיף טיפים, רעיונות וחוויות מנסיונכם בתגובות.

כאב ראש מקבצי. אילוסטרציהאבחון. רוב האנשים שסובלים מכאב ראש מקבצי יעברו כמה אבחונים שגויים לפני שיאובחנו נכון. חלק מחולי ה-CH סובלים מסוגים נוספים של כאבי ראש, או שההתקפים שלהם לא מתנהלים בדיוק לפי הספר.

ישנם גם כאבי ראש ש"מחקים" את הסמפטומים של כאב הראש המקבצי (cluster-like), חלקם קשורים במחלות שונות שעלולות להיות מסכנות חיים.

בקיצור: אל תאבחנו את עצמכם – אם אתם חושדים שאתם סובלים מ-CH תקבעו תור לנוירולוג שמתמחה בכאבי ראש (תוכלו לקבל החזר על רוב ההוצאה), ובינתיים לכו לרופא המשפחה והציגו לו את הדברים. ייתכן שישלח אתכם לבדיקת CT או MRI כדי לשלול גורמים אחרים. בכל מקרה, כדאי לכם גם לבקש בדיקות דם מקיפות ולספר לרופא על כל דבר שכואב לכם. ישנם בעיות בריאותיות וחסרים תזונתיים שמחמירים את ה-CH, כפי שיפורט להלן.

טריגרים. אם אתם סובלים מכאב ראש מקבצי אז קרוב לוודאי שנולדתם איתו ואת זה, למרבה הצער, לא תוכלו לשנות. מצד שני, על הגורם שמעיר את ה"חיה" הזו ממרבצה לעיתים קרובות דווקא יש לנו השפעה. אם תלמדו לצמצם את החשיפה שלכם לטריגרים שונים, קרוב לוודאי שתגלו מהר מאד שאתם סובלים הרבה פחות.

טריגרים הם דבר אישי, שמשתנה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה, אבל ישנם כמה טריגרים מובהקים שמשותפים כמעט לכל הסובלים מ-CH. התרחקו מאלכוהול (אפילו אם בעבר שתיתם בלי בעיות), ויאגרה ודומיו, ניטרוגליצרין/ניטרטים, אדים וריחות של דלקים, דבקים, חומרי ניקוי חריפים, חומרי הדברה, בשמים וכדומה. הניחו שכל מה שמגרה את העיניים או האף שלכם עשוי להיות טריגר, כולל עשן סיגריות למשל, או אדים מחיתוך בצל.

[אגב, כשני שלישים מחולי ה-CH מעשנים. אף אחד לא יודע למה, אבל ידוע שהעישון הוא לא הגורם הישיר וכי גמילה מעישון לרוב לא מפסיקה את ההתקפים או אפילו מקלה עליהם. יש מספיק סיבות אחרות להפסיק לעשן, וחולי CH מסוימים דווקא כן יחושו בכל זאת הקלה עם הגמילה, לכן תכל'ס – בכל מקרה כדאי להיגמל].

עוד טריגרים נפוצים: חוסר שינה, סטרס קיצוני או מתמשך, שינויים הורמונליים, שינויים חדים בטמפרטורות ובלחץ הברומטרי, מעבר לאזור גיאוגרפי שונה, אלרגיות, בעיות צוואר וגב, זיהומים ומחלות דלקתיות עם דגש על א.א.ג ובעיות שיניים וחניכיים – כולם עשויים לעורר או להחמיר התקפים. בכל מקרה, בקשו מרופא המשפחה שלכם הפניה לבדיקות דם. שימו לב שההפניה כוללת בדיקות לתפקודי כבד, סידן, בלוטת התריס, הורמוני מין, ויטמין D, ברזל וויטמינים ממשפחת B.

אל תזניחו את הבריאות שלכם. תאכלו טוב, תתעמלו, וטפלו בתשומת לב בכל בעיה בריאותית – לעולם אין לדעת מה משפיע על ה-CH.

מים. זה נשמע פשוט מדי, אבל החיים מלאים הפתעות: לעיתים קרובות ניתן לעצור, לעכב או להחליש התקף, בעיקר בתחילתו, באמצעות שתיית כוס או שתיים של מים. יש אפילו "טיפול במים" (Water treatment) שאנשים מסוימים מדווחים שעזר להם (גם בעניין זה כדאי להתייעץ עם רופא, כי גם שתיית יתר עלולה להזיק לבריאות, במיוחד אצל מי שסובלים מלחץ דם גבוה או בעיות בכליות).

התייבשות, אפילו קלה מאד, היא טריגר לסוגים רבים של כאבי ראש וגם ל-CH. לכן כדאי שפוט לשים לב שאתם שותים מספיק.

משככי כאבים. לרוב אין בהם שום תועלת וחבל לבזבז עליהם זמן. שימוש במשככי כאבים עלול אפילו להגביר את ההתקפים. יוצא דופן אחד שעוזר לחלק מהאנשים הן טיפות אף עם לידוקאין (משווקות תחת השם המסחרי Xylocaine). נדיר למצוא אותן בארץ, אבל אולי שווה להתאמץ אם יש לכם רגישות מיוחדת בסינוסים. רק אל תפתחו ציפיות יתר.

חמצן 100%. חמצן נקי בלחץ גבוה (High flow O2) הוא, ללא כל תחרות, האמצעי החשוב ביותר לטיפול בהתקפי CH, בהיותו אחד היעילים והפחות מזיקים. הוא עוזר לכ-75% מהחולים. כדי לקבל את הטיפול הזה עליכם להצטייד בבלון חמצן ובמסכה עם "שקית" (NRM) – לא מחולל חמצן, CPAP או כל דבר אחר שמנסים לדחוף לכם. הבלון צריך להיות בנפח גדול ככל האפשר (הוא עלול להתרוקן די מהר אם יש לכם הרבה התקפים), רצוי 22 ליטר לפחות, ולהגיע עם ווסת (התקן שמאפשר לכוון את לחץ החמצן) שתומך בלחץ מקסימלי של לפחות 15 ליטר לדקה (15lpm).

הטיפול בחמצן נחשב בטוח מאד, עם תופעות לוואי מעטות, והוא בסל הבריאות. למרות זאת, יש סיכוי טוב שלא יציעו לכם את הטיפול הזה ויהיה עליכם לבקש או אפילו לדרוש אותו. אל תוותרו עליו. בשימוש נכון (!) ועם קצת מזל הטיפול בחמצן מאפשר להפסיק התקף בתוך דקות. זו הצלה אמיתית. מומלץ מאד לקרוא את המדריך לשימוש ב-O2 של Clusterheadaches.com.
אזהרה: אסור לעשן או להדליק אש בקרבת בלון חמצן.

טריפטן במזרק (אימיטרקס), בתרסיס לאף, או טבלית מסיסה (ריזלט RPD). הטריפטנים (ריזלט, רילרט, נומיג, אימיטרקס וכו') משמשים לטיפול במיגרנות ויעילים מאד גם לטיפול בהתקפי CH, אבל בגלל המהירות שבה מתפתח ההתקף לרוב אין טעם להשתמש בכדורים רגילים שזמן ההשפעה שלהם ארוך יחסית. במקום זה משתמשים בזריקה-עצמית, תרסיס לאף או טבליות מסיסות שמניחים מתחת ללשון.

זריקות האימיטרקס בדרך-כלל משפיעות הכי מהר ובהכי הרבה מקרים והן נחשבות לפתרון היעיל ביותר להפסקת התקפים קשים, אפילו יותר מחמצן. הטבליות המסיסות נוחות לנשיאה בארנק אך פחות יעילות. התרסיס לאף נחשב פחות יעיל, אבל הוא פתרון טוב למי שלא מסוגלים להזריק. הטבליות המסיסות הן פתרון טוב לחלק מהאנשים, לרוב לא במקרים הקשים יותר של ה-CH – אבל יש הפתעות.

אצל חלק מהאנשים הטריפטנים גורמים לתופעות לוואי מעיקות, כולל בחילות, בעיות עיכול, תחושה כללית רעה ואפילו "התקפי ריבאונד" (עם סיום ההשפעה ההתקף ממשיך איפה שהפסיק). בכל אופן, רוב האנשים לא סובלים מתופעות לוואי כאלה, והיום כבר ידוע שגם החשש משימוש יתר היה מופרז, ושלמעט חולים במחלות לב עבור רוב האנשים מדובר בתרופות בטוחות מאד לשימוש.

בשורה התחתונה: עם זריקת אימיטרקס בכיס (בשנה הקרובה יגיעו ארצה מוצרים דומים מיצרני תרופות אחרים) הרבה יותר קל לצאת מהבית – תרגישו יותר בטוחים (ההזרקה פשוטה ולא מאד כואבת). מומלץ מאד למשתמשי אימיטרקס לקרוא את המסמך הזה באתר clusterheadaces.com. זהו טיפ לשימוש חסכוני בזריקות האימיטרקס, שלי באופן אישי מאפשר להשיג תוצאות טובות עם הרבה פחות תופעות לוואי. כמובן – על אחריות המשתמש.

אם לא הלך לכם עם טריפטן אחד נסו לקבל סוג אחר (הרכיבים הפעילים דומים אך לא זהים). כיום רובם בסל הבריאות ומחירם כבר לא מאד גבוה.

קפה ומשקאות אנרגיה. הנ"ל חשובים, בעיקר בגלל הזמינות הגבוהה שלהם. קפאין הוא vasoconstrictor, כלומר גורם להתכווצות של כלי הדם, וזו כנראה הסיבה שהוא מקל לפעמים על מיגרנות, כאב ראש מקבצי וסוגים נוספים של כאבי ראש. שתיית קפה חזק (הכי טוב אספרסו) בשלב מוקדם של ההתקף ו/או לקראת סופו, עשויה לעכב, להחליש או להפסיק אותו. זה לא פתרון טוב למי שסובל מהתקפים רבים ביום, אבל למי שסובל מהתקף יומי או מהתקפים אקראיים, קפאין הוא ידיד יקר.

תה, בגלל ההרכב הכימי המיוחד שלו, עובד מצוין אצל חלק מהאנשים אך עלול להוות טריגר אצל אחרים ולכן פחות מומלץ (חרף ההמלצה עליו בספרו של הנוירולוג הידוע אוליבר זקס).

באופן כללי יותר – לאנשים שונים יש סבילות שונה לקפאין ולקפה. יש אנשים שיכולים להגדיל משמעותית את צריכת הקפה שלהם בהתאם לשכיחות ההתקפים, בלי שזה יגרום (לפחות בטווח הקצר) לתופעות לוואי מיוחדות. אצל אחרים צריכה עודפת בסופו של דבר תזיק. אם אינכם בטוחים באיזו קבוצה אתם, עדיף להשתמש בזהירות.

משקה אנרגיה (למקסימום יעילות השתדלו לשתות אותו בשלוק או שניים) עשוי להיות יעיל אפילו יותר מקפה, כנראה בגלל השילוב בין קפאין לטאורין במשקה תוסס. למעשה, במקרים בהם הוא עובד, משקה אנרגיה הוא האמצעי המהיר ביותר להפסקת התקף – ההשפעה מורגשת באופן מיידי.

אי אפשר להשתמש בפתרון הזה יותר מדי (לרוב ממליצים לשתות עד 3 משקאות אנרגיה ליום), אבל הוא עשוי להציל אתכם כשאתם מחוץ לבית ורחוקים מבלון החמצן שלכם. גם השילוב בין טיפול בחמצן למשקה אנרגיה עובד מצוין בשביל הרבה אנשים. יש שמדווחים שמשקה האנרגיה מאפשר להם לשרוד עד שזריקת האימיטרקס משפיעה (ראו להלן).

חום / קור. חימום או קירור (זה משתנה מאדם לאדם) של אזור הכאב, של הראש, הצוואר ו/או העורף, עשוי לעזור להחליש את הכאב ואף להפסיק התקף לגמרי, ויכול להקל במקביל לשימוש באמצעים אחרים. לקירור ניתן להשתמש בקרח. לחימום ניתן להשתמש בקומפרס, בקבוק חם, "מנורה כחולה", וכדומה. בהיעדר אמצעים זמינים אחרים, חימום/קירור הוא "תרופת הסבתא" העיקרית שעובדת. הוא גם יכול לעזור לפעמים בהתמודדות עם התקף עקשן שממשיך להציק גם אחרי שהשתמשתם בכמה אמצעים אחרים.

גם לאמצעי הזה, למרות שהוא נראה בטוח לחלוטין, עלולות להיות תופעות לוואי כשהשימוש תכוף מדי, לכן מומלץ להשתמש בו רק בהתקפים קשים.

ויטמין D3. במשך השנים נעשו כמה מחקרים על ההשפעות של תוספי מזון שונים על כאב הראש המקבצי. אבל הפתרון הכי מבטיח בתחום זה בינתיים הגיע דווקא מהקהילה: ה-Anti Inflammatory Regimen שנולד בפורומים (המצוינים) של האתר ClusterHeadaches.com. זהו משטר תוספים שכולל מינונים גבוהים של ויטמין D3, סידן, מגנזיום, אבץ, אומגה 3, ויטמין A, ויטמין K ובורון (לאחרונה נוספה המלצה לשלב גם B-Complex לתקופה קצרה).

בסקר שנערך בין כ-300 משתמשים באתר שניסו את הפתרון הזה נמצא ששיעור ההצלחה הוא קרוב ל-80 אחוז. חלק מהאנשים מדווחים על הפסקה מוחלטת של הכאבים בתוך ימים בודדים ואחרים על הקלה משמעותית. לא נעשה עדיין מחקר מסודר של יעילות ה-Regimen, וקשה להעריך אם הוא אכן בטוח לחלוטין כפי שטוען מי שפיתח אותו (אמריקני, טייס לשעבר, עם הרבה ידע בכימיה).

בכל אופן, ריבוי המקרים האנקדוטליים של חולי CCH (כאב ראש מקבצי כרוני) שכאבי הראש שלהם הפסיקו אחרי שנים של סבל בעקבות הטיפול הזה, מצדיקים התייחסות. בכל מקרה, כדאי להשתמש בפיקוח רופא.

L-Cysteine. בימים אלה מתנהל מחקר ראשון על השימוש בחומצת האמינו הנ"ל למניעת התקפי CH ומיגרנות. תוכלו למצוא אותה בבתי-מרקחת וטבע או להזמין מאתר האינטרנט של Puritan's Pride. מהעדויות ה"אנקדוטליות" הקיימות בינתיים, נראה שאצל חלק מהאנשים יש השפעה דרמטית ואצל אחרים אין כל השפעה. L-Cysteine נחשב בטוח למדי ועשויות להיות לו תועלות בריאותיות נוספות.

מלטונין. השימוש בהורמון השינה למניעת התקפים ליליים לא נחקר מספיק, אך רבים (בעיקר בארה"ב שם הוא נפוץ מאד ונמכר כתוסף מזון ללא מרשם) מעידים על הצלחה, בעיקר במינונים גבוהים של 10 מ"ג ויותר אך לעיתים גם במינונים נמוכים של 2-3 מ"ג. נראה שההצלחה בשילוב עם טיפולי מניעה אחרים היא גדולה במיוחד, והשימוש במלטונין לזמן מוגבל נחשב בטוח למדי.

בישראל המלטונין מוגדר כתרופת מרשם וניתן לקבל אותו מרופא המשפחה כסירקדין (מלטונין בשחרור איטי מתוצרת טבע), אך ורק אם אתם בני 55 ומעלה או באישור מיוחד. אם אתם סובלים בעיקר מהתקפים ליליים כדאי לדבר על האפשרות הזו עם הרופא שלכם. באחד המחקרים נמצא שיש הטבה גם בהתקפים היומיים.

קנביס רפואי. תרופת פלא? ובכן, לא בדיוק. כבר שנים ידוע שיש פוטנציאל לקנאביס כאמצעי לטיפול ב-CH, אבל אין מספיק מחקרים בנושא ובמחקרים שנערכו התקבלו תוצאות מעורבות. חלק מחולי ה-CH טוענים בתוקף שמריחואנה (תפרחות קנאביס) היא טריגר חזק מאד עבורם. אחרים מדווחים על מניעה חלקית או מלאה של ההתקפים או על הצלחה גדולה בשימוש בקנאביס להפסקת התקפים.

במחקר שנערך לפני שנתיים במרפאת כאבי הראש של איכילוב, נמצא שקנאביס צמצם את עוצמת ההתקפים אצל כשני שלישים מהנבדקים, כולם עם CH כרוני. אולי זה יביא לשינוי במדיניות הקיימת, שמאפשרת רק למעטים לקבל את הטיפול הזה, ואולי כתוצאה מכך ייאסף גם יותר מידע שיאפשר להבין טוב יותר למי הקנביס מתאים, אילו זנים של הצמח מתאימים, כיצד מומלץ להשתמש וכו'. בינתיים, הקושי לקבל את הטיפול יחד עם הידע המועט אודותיו, הופכים אותו לפחות אטרקטיבי.

מומחים עמם שוחחתי המליצו על שימוש בטיפות CBD (החומר הפעיל השני בשכיחותו בקנביס, אחרי THC) או שימוש בזנים עשירים ב-CBD בצורת אידוי (וייפורייזר) במקום עישון. במקרה של שימוש בעישון, יש כנראה יתרון דווקא לזנים הפחות חזקים וארומטיים. אישית, אני מאמין שיבוא יום בו לקנביס ותרופות שמבוססות עליו יהיה תפקיד חשוב בטיפול ב-CH, אבל היום הזה לא נראה קרוב.

וראפמיל (Verapamil). תרופה ממשפחת חוסמי תעלות הסידן הידועה גם בשמות המסחריים איקאפרס (Ikapress), ורפרס, איקאקור, וראקור, אפואקור ונוספים. זו, ככל הנראה, התרופה היעילה ביותר למניעת התקפי מיגרנה ו-CH (בעיקר אפיזודי) ולעיתים קרובות התרופה הראשונה שירשום לכם הנוירולוג אחרי שתאובחנו, לבד או בשילוב עם תרופה נוספת. היא גם מהבודדות שיש ראיות מוצקות ליעילותן במחקרים, והסיכון הכרוך בשימוש בה הוא קטן יחסית.

מצד אחד, היא עלולה לגרום לכם לכמה תופעות לוואי לא נעימות (עצירות, חולשה, בחילה, אימפוטנציה זמנית, רגישות בחניכיים, הפרעות בקצב הלב ועוד). מצד שני, בשימוש זהיר ומפוקח היא עשויה להחזיר אתכם לחיים נורמליים בתוך שבועיים-שלושה, ורוב האנשים לא סובלים מתופעות לוואי מטרידות במיוחד או למשך זמן רב.

Kudzu (ברפואה סינית: gé gēn). מעט מדי ידוע על הצמח הסיני/יפני הזה, שאמור לא רק להועיל למי שסובל ממקבצים אלא גם עשוי לסייע בטיפול בסוכרת, שפעת, אלרגיות, טיניטוס, אלכוהוליזם, בעיות הורמונליות, אלצהיימר ואפילו סרטן (מומלץ לקרוא את ערך הויקיפדיה). אני באופן אישי עוד לא ניסיתי אותו (רק לאחרונה התברר לי שאפשר להשיג קודזו בארץ). אישית, ניסיתי להשתמש בקודזו בהצלחה מועטה. מה שמקשה מאד היא העובדה שאין שום מידע על אופן השימוש הנכון, מינון, עיתוי וכו'. עוד על Kudzu ב-WebMD.

קפסאיצין (Capsaicin). החומר שמעניק לפלפלים החריפים את חריפותם. יש ראיות לכך שהוא חוסם ביעילות את תחושת הכאב באמצעות היקשרות לקצות העצבים. הטיפול מתבצע מקומית באמצעות טיפות או תרסיס לאף (השם המסחרי הוא Civamide). עובד ביעילות על חלק מהאנשים. ולא, זה לא אומר שאכילת פלפלים חריפים תעזור לכם (לי היא החמירה את ההתקפים). ניסוי שנערך ב-Civamide לאחרונה מצא הטבה אצל קרוב ל-80% מהמטופלים ובימים אלה נערך מחקר נוסף. כדאי לעקוב.

סטרואידים. השימוש בסטרואידים, בעיקר פרדניזון (Prednisone), מקובל מאד כ-transitional therapy, כלומר לתקופת ביניים של שבועיים-שלושה עד שהטיפול המונע (באמצעות וראפמיל למשל) יתחיל להשפיע. זה טיפול יעיל מאד, שאצל רוב האנשים מפסיק את ההתקפים לחלוטין בתוך ימים בודדים של שימוש.

בטיפול ממושך יותר עלולות להיות לסטרואידים תופעות לוואי קשות. בשימוש קצר, זהיר ומפוקח, הם בדרך-כלל לא מזיקים – סתם יגרמו לכם להרגיש רע (ואולי גם יעשו לכם פצעונים). בני המזל מדווחים על הטבה משמעותית מייד עם תחילת הטיפול ויש אפילו אנשים שהסטרואידים גורמים להם לתחושת אופוריה. חסרי המזל מדווחים על תחושה כללית גרועה, בלי תועלת מיוחדת, ועל החמרת ההתקפים עם סיום הטיפול.

דקסמתזון (Dexamethasone). הטיפול בסטרואיד הזה פחות פופולרי מהפרדניזון, אבל הוא קל יותר, כנראה פחות מזיק ובחלק גדול מהמקרים גם מפתיע ביעילותו. מדובר בטיפול קצר בן 3 ימים שבמהלכם בדרך-כלל ההתקפים נפסקים לחלוטין (או ששכיחותם פוחתת דרמטית). ההשפעה נמשכת עוד כמה ימים, שבמהלכם כבר מתחילים לחוש את ההשפעה הטיפול המונע שנלקח במקביל (עם וראפמיל ולעיתים תרופות נוספות).

אלגרו / פליקסונז / פלונז (Fluticasone propionate). סטרואיד לטיפול מקומי בצורת תרסיס לאף, שבאופן רגיל משמש לטיפול בנזלת אלרגית עונתית/כרונית ובגודש. זו גם הסיבה שרשמו אותי לי, וכשגיליתי להפתעתי שהוא משפיע לטובה גם על ה-CH חיפשתי ומצאתי עדויות נוספות של אנשים שהפיקו ממנו תועלת. אם אתם סובלים מאלרגיה, גודש ו/או סינוסיטיס כרוני במקביל ל-CH, שווה לשאול את הרופא על התכשיר הזה. בניגוד לשימוש "מערכתי" בסטרואידים, שימוש מקומי (בזהירות ורק על-פי הוראות הרופא) נחשב בטוח מאד ומתאפיין במעט תופעות לוואי.

תחליף טסטוסטרון. השימוש בתחליפי טסטוסטרון (TRT) בעיקר בצורה של ג'ל, לטיפול בכאב ראש מקבצי, עדיין נחקר. אם בבדיקות שלכם נמצא שאתם סובלים מחוסר בהורמון, לא תתקשו לקבל מרשם ועשויות להיות לכך תועלות נוספות, כמו שיפור במצב הרוח ובליבידו וצמצום הסיכון למגוון רחב של מחלות אחרות.

אין ארוחות חינם כמובן – חלק מחולי ה-CH מדווחים על שיפור אבל אחרים על החמרה, וזה לפני שדיברנו על תופעות לוואי. הביאו בחשבון שירידה ברמת הטסטוסטרון החופשי במהלך המקבץ (Cluster period) מתרחשת אצל חולים רבים ולאו דווקא אומרת שאתם זקוקים לטיפול הזה. בכל מקרה כדאי לקבל חוות דעת נוספת, רצוי מאנדוקרינולוג. אבחון נכון של בעיה הורמונלית וטיפול בה, עשוי להביא להטבה גם ב-CH.

אינדומתצין (Indometacin). משכך כאבים אנטי-דלקתי לא-סטרואידי (NSAID), קרוב משפחתם של האספירין והאדוויל (משווק תחת השמות אינדומד, אינדוביס, אינדוקליר ועוד). הוא לא אמור לעזור יותר מדי ל-CH ורושמים אותו בעיקר כאשר יש חשד שמדובר ב-Paroxysmal Hemicrania (כאב ראש דומה שמתאפיין בשכיחות גבוהה של התקפים קצרצרים) או Hemicrania Continua (כאב נוסף מהמשפחה שנוטה "ללוות" CH). אבל ישנם יוצאי דופן וישנן ראיות לכך שבשילוב עם תרופות אחרות אינדומתצין כן מביא תועלת. גם במינונים נמוכים, שבהן תופעות הלוואי הלא-כייפיות של התרופה לא מורגשות. אם סבלתם בעבר מחומציות או כיבים במערכת העיכול, חשוב לומר את זה לרופא.

ריטלין. השימוש בריטלין לטיפול ב-CH נולד בדיווח אנקדוטלי של רופא על מטופל שהתרופה הזו הפסיקה לו לחלוטין את ההתקפים. מעדויות של נסיינים נועזים, עולה שהוא יעיל יחסית אצל חלק מהאנשים גם בכמות קטנה (החל מ-2.5 מ"ג) לשיפור התפקוד בין ההתקפים, לצמצום הסיפטומים הנלווים והכאבים הקלים (יחסית) שמלווים את חולי ה-CH במהלך היום (Shadows), ואפילו למניעה. לגמרי Off label ורלוונטי רק למי שממילא זקוק לריטלין ו/או מגיב טוב לסטימולנטים. שימו לב שעם סיום ההשפעה אתם עלולים לפתח התקף ריבאונד.

נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA. בעיקר אלטרול/אלטרולט). התרופות העיקריות בהן השתמשו לטיפול בדיכאון לפני המצאת ה-SSRI (פרוזק, ציפרלקס וחבריהם). לעיתים קרובות הן יעילות גם לטיפול בכאבים כרוניים ואצל חולי CH מסוימים הן יצמצמו את תדירות ההתקפים ועצמתם.

במינונים נמוכים, אלטרול/אלטרולט (Amitriptyline), שהיא אחת התרופות הפחות גרועות במשפחה, בדרך-כלל לא גורמת לתופעות הלוואי (בעיות עיכול, עייפות, אובדן חשק מיני) שמיוחסות לטריציקליים. הטיפול הזה עשוי להיות אפקטיבי יותר אם אתם סובלים בתקופת המקבץ ממתח וכאבים בכתפיים, בצוואר ובלסת, כיוון שהתרופה יעילה גם בהרפיית שרירים. זו גם תרופה שמשתלבת טוב עם תרופות אחרות ולפעמים מצליחה למנוע התקפים ליליים.

ליתיום. התרופה המעט מרתיעה הזו, שידועה יותר בשימוש עבור הפרעה ביפולרית (מאניה דיפרסיה), מציגה יעילות דומה לזו של הוראפמיל במניעת התקפים, בעיקר אצל מי שסובל מהצורה הכרונית של ה-CH. במהלך השימוש יש לבצע ניטור של רמת התרופה בדם, ויש אנשים שתופעות הלוואי מקשות עליהם להתמיד בשימוש, אבל יש אנשים שהליתיום העמיד אותם על הרגליים בזמן קצר. מותר לבקש חוות דעת נוספת.

תרופות וטיפולים קונבנציונליים נוספים. בארסנל של המומחים לכאבי ראש ישנם עוד תרופות וטיפולים רבים – מתיסרגיד, דהיידרוארגוטמין (DHE 45), אנטי-אפילפטיים, מייצבי מצב-רוח ותרופות שמייצבות את הפעילות החשמלית של המוח (טופירמאט/טופמקס, דפלפט /חומצה ולפוראית, גבאפנטין, טגרטול), נוגדי קרישה (Warfarin), אנטי פסיכוטיים (Olanzapine/Zyprexa), ועוד (octreotide, זריקות מקומיות של סטרואידים/משככי כאבים, בוטוקס, גירוי חשמלי של ההיפותלמוס ועוד).

חלק מהטיפולים האלה נחשבים יעילים אך נוטים לגרום לתופעות לוואי לא נעימות. אחרים לא נתמכים מספיק במחקרים ובכל זאת יש רופאים שירשמו לכם אותם די בקלות. ומצד שני – גם יש מקרים בהם תרופה נראית מפחידה כשמעיינים בעלון שלה, אבל בעצם במינון שניתן לכם היא תשפר משמעותית את מצבכם וכלל לא תגרום לכם לתופעות לוואי. בסופו של דבר, בכל תרופה יש סיכון מסוים ולכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי, אבל בהרבה מקרים הנ"ל זניחים בהשוואה לתועלת, ולעיתים קרובות אנשים סובלים הרבה יותר ממה שהיה ניתן רק בגלל החשש שלהם מתרופות.

זו לא בושה לשאול ולא מזיק לבדוק וגם לבקש חוות דעת נוספת. זו גם זכותכם. ובעיקר, חשוב להיות מטופלים אצל רופא שיש לכם בו אמון ושמתייחס אליכם כמו לבני אדם.

LSD, פטריות הזיה, פסילוסיבין וסמים אחרים. קרובי משפחה רחוקים של האימיטרקס והמלטונין (כולם יחד שייכים למשפחת הטריפטמינים). יש עדויות להיותם יעילים להפליא לטיפול ומניעה של מקבצים. לא ניסיתי ואני כמובן גם לא יכול להמליץ לאחרים לנסות. מלבד ההיבט החוקי – מדובר בחומרים הלוצינוגניים שקשה לצפות את ההשפעות שלהם.

לאחרונה מתקיימים מחקרים על טיפול ב-CH עם כמה חומרים נוספים מהמשפחה (כגון 5-MeO-DALT שהוא מעט פסיכואקטיבי ו-Bromo LSD שאיננו פסיכואקטיבי כלל) וגם עם חומרים פסיכואקטיביים אחרים (קטאמין למשל). האתר ClusterBusters עוסק בנושא בהרחבה, למי שסקרן.

תגיות: , , ,

מלטונין: התרופה הכי חשובה שמסתירים מכם

מאת shooky, ספטמבר 24, 2012, תחת הנושאים המיגרנה ואני

זהו אחד מתוספי המזון הפופולריים והנצרכים ביותר בעולם, ומייחסים לו סגולות רבות – כולל הקלה על כאבי ראש קשים. בארה"ב תוכלו לקנות אותו בלי מרשם. בישראל, משום מה, החליטו שהמלטונין הוא חומר מסוכן.

מלטונין (Melatonin) הוא הורמון השינה, חומר שאצל אנשים בריאים מיוצר באופן טבעי במוח ושיש לו מגוון תפקידים בגוף, בראשם "ניהול" של שנת הלילה.

הוא התגלה לראשונה ב-1917 אבל רק בשנות ה-70' זוהה הקשר שלו לשינה ותכונותיו האחרות נתגלו בהדרגה מאז ועד היום.

בשנת 1995 ראה אור "נס המלטונין", ספרם של ג'ו רובינסון וראסל רייטר, שהפך את המלטונין בין לילה לאחד מתוספי המזון הפופולריים והנצרכים ביותר בעולם.

כמה שנים קודם, השתמשו בו כבר רבים כתחליף עדין לתרופות שינה, בעיקר במצבים של ג'ט לג. "נס המלטונין" הביא לידיעת הציבור הרחב תכונות נוספות של המלטונין ותפקידים חשובים נוספים שיש לו בגוף, שהקנו לו בתקופה מסוימת מעמד מיתולוגי של תרופת פלא.

המלטונין הוא אנטי-אוקסידנט (נוגד חמצון) חזק שמספק הגנה ל-DNA ומסייע למניעת סרטן; הוא מעורב בפעילות בלוטת יותרת המוח ומשפיע דרכה ישירות או בעקיפין על הגדילה, מערכת המין, מערכת העצבים, התיאבון ומצב הרוח.

וכן, מלטונין יכול לעזור גם לכאבי ראש, במיוחד כאבי ראש מקבציים (cluster headache) אבל כנראה שלא רק.

***

המלטונין מופרש מבלוטת האצטרובל בכל פעם שאנחנו נמצאים בחושך (ולכן הוא מכונה גם "הורמון החושך") ומתפרק כשאנחנו נחשפים לאור. יחד עם הסרוטונין (השליח העצבי שמחסור בו מקושר לרוב הפרעות מצב הרוח, בראשן דיכאון וחרדה), הוא מנהל את השינה והערות – האור גורם לייצור סרוטונין ופירוק מלטונין, והחושך גורם לתהליך הפוך.

מלטונין, סרוטונין ונוראדרנלין (עוד שליח עצבי חיוני שמעורב בתהליכים רבים במוח) מבוססים על אבני בניין דומות (בראשן מולקולת ה-5HTP הנוצרת מחומצת האמינו טריפטופאן), ומקיימים ביניהם יחסי גומלין. לכן, מחסור באחד מהם לרוב גורם גם למחסור באחרים, ולהפך. זו, כך משערים, הסיבה לכך שמי שסובל מדיכאון לרוב יסבול גם מהפרעת שינה.

בשימוש ארוך או מופרז, המלטונין עלול לדכא את ייצור הורמוני המין ולפגוע בדחף המיני, לגרום לדיכאון אצל מי שיש להם נטייה לכך, ולעורר כל מיני תופעות לוואי כמו ישנוניות, עצבנות, הזעת יתר, עצירות ועוד. אך ככלל, תופעות הלוואי שלו נחשבות מעטות וקלות יחסית ובארה"ב ורוב מדינות המערב הוא נמכר ללא מרשם.

שימוש במינון של כמה מיליגרמים ליום לתקופה של מספר שבועות ועד שלושה חודשים, נחשב בטוח. למעשה, במחקרים שונים לא נמצאו תופעות לוואי חמורות גם במינונים גבוהים פי כמה ו/או לתקופות ארוכות משמעותית.

בישראל, משום מה, החליטו להטיל מגבלות שונות על שימוש במלטונין ולהפכו לתרופת מרשם. פרקטית, הדרך היחידה לקבל מלטונין ממערכת הבריאות בישראל היא בצורת הכדור סירקדין של חברת טבע, שמכיל 2 מ"ג מלטונין בשחרור מושהה.

מעל גיל 55 ייצור המלטונין בגוף יורד (משערים שיש לכך קשר עם התכווצות בלוטת האצטרובל עם הגיל) ולכן כדורי מלטונין נחשבים לאמצעי יעיל מאד לשיפור השינה וטיפול בנדודי שינה אצל קשישים. יש ראיות לכך שהמלטונין יעיל לטיפול בהפרעות שינה גם אצל צעירים.

מינונים מקובלים:

  • להשראת שינה די במינון של 0.3 מ"ג.
  • לטיפול בג'ט לג והפרעות שינה שונות, משתמשים בדרך-כלל במינונים של 3-5 מ"ג, ורבים מדווחים שגם חצי מזה מספיק להם.
  • למניעת התקפים ליליים של כאב ראש מקבצי לרוב יש צורך במינונים של 5-10 מ"ג.
  • יש דיווחים על תוצאות טובות במניעת התקפים ליליים באמצעות שילוב בין מלטונין לשחרור מושהה למלטונין רגיל.
תגיות:

מקבץ 2012, יום 24

מאת shooky, ספטמבר 22, 2012, תחת הנושאים חיים עם כאב ראש

שנה חדשה, מקבץ חדש וגם כמה טיפים חדשים.

ב-2010 הם תקפו בסוף מאי וב-2011 ממש בתחילת יולי. לכן הנחתי שהשנה התקופה המכריעה תהיה החצי הראשון של אוגוסט. כשאוגוסט כבר התקרב לסיומו, בלי התקף משמעותי אחד וללא התקפים ליליים כלל, כבר חשבתי שניצלתי. טעות.

אחד מהדברים שכדאי לזכור בנוגע לכאבי הראש המקבציים: הם נוטים להפתיע. הם ישתנו משנה לשנה, בעיתוי, בצורה ובעוצמה. מה שעבד אשתקד אולי לא יעבוד הפעם.

לדוגמא, התגלית הגדולה של השנה שעברה – המלטונין – לא הביאה לי תועלת בהתחלה. בשנה שעברה הספיקו 2-3 מ"ג, חצי שעה לפני השנה, כדי למנוע לגמרי את ההתקפים הליליים או לרכך אותם מאד. השנה טיפסתי בהדרגה עד ל-9 מ"ג. בסופו של דבר, החלפתי למלטונין של יצרן אחר, שבמינון של 6 מ"ג השפיע מייד.
(המשך…)

תגיות: ,

זה נראה כמו פגיעת ראש, אבל זה אני

מאת shooky, יולי 26, 2011, תחת הנושאים המיגרנה ואני,חיים עם כאב ראש,מחקרים וחדשות

אם אתם בעלי קיבה רגישה זהו זמן טוב לעשות אחורה פנה. בעוד כמה שורות יהיה מאוחר מדי.

בשלוש השנים האחרונות קרה באינטרנט דבר מהפכני. כלומר, אולי לא ממש מהפכני בשבילכם, אבל זו מהפכה גדולה עבור אנשים כמותי, שמהווים 0.4% מהאוכלוסייה (או 0.5-2.5 אחוז לפי מחקר חדש יחסית, שאינני יודע לומר עד כמה הוא רציני).

מה שקרה הוא שאנשים התחילו לצלם את עצמם ברגעים אינטימיים במיוחד ולהעלות ל-YouTube.

לא, הם לא מצלמים את עצמם ברגעי עונג. הם מצלמים את עצמם ברגעים האינטימיים של סבל בל-יתואר, במהלך התקפי כאב ראש מקבצי (Cluster Headache). זו חוויה מפחידה למי שלא רגיל בה; כזו שמשתדלים לחסוך אותה ואת התגובות עליה ממי שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה, וגם זה לא תמיד.

אני עצמי, עדיין רחוק ממקום שבו אני מרגיש מסוגל לצלם את עצמי ולהעלות ל-YouTube, אבל נדמה לי שאני נראה די דומה למה שתוכלו לראות בסרטונים שתמצאו אם תחפשו "Cluster Headache" (ראו הוזהרתם: מדובר בתמונות לא קלות).

למה בעצם יש כאן מהפכה? ובמה זה טוב יותר – סליחה על הצרפתית – מאנשים שמצלמים את הטחורים של עצמם ומעלים לאינטרנט? ובכן, CH זו מחלה הרבה יותר נדירה ובודדה ולא מאובחנת ובעיקר לא מטופלת כראוי. לכן החשיפה האישית; זה מה שצריך לעשות כדי לזכות במודעות, הכרה וטיפול טוב יותר על-ידי מערכות הבריאות. (המשך…)

תגיות:

לא מיגרנה, קלסטר

מאת shooky, יולי 26, 2011, תחת הנושאים המיגרנה ואני,חיים עם כאב ראש

זה היה כך במשך שנים: אנשים היו שואלים "מיגרנה?", והייתי משיב: "כן", או "משהו דומה".

היום אני עושה להפך – לא ממעיט, לא מייפה, אלא שם את הדברים על השולחן. "לא", אני אומר, "זה לא מיגרנה. זה האח הגדול שלה: cluster headache".

CH, אני מסביר, הוא קרוב משפחה של המיגרנה אבל הוא נדיר יותר ובעיקר – הרבה, הרבה, הרבה יותר כואב. אם המיגרנה היא עינוי סיני אז כאב הראש המקבצי הוא עינוי בידי ארגון היאקוזה. הם לא משחקים במשחקים ומטפטפים מים במשך שעות – הם מתחילים בלעקור לך את העין. (המשך…)

תגיות:

מריחואנה רפואית: פתרון לכאבי הראש?

מאת shooky, יולי 9, 2010, תחת הנושאים מחקרים וחדשות,תרופות ושיטות טיפול

על רקע העיסוק הציבורי והתקשורתי הגובר במריחואנה ותועלותיה הרפואיות, הולך ועולה מספר הפניות שאני מקבל מקוראי הבלוג, ששואלים על הנושא או מספרים על ההתנסויות שלהם.

השאלה שאני נשאל הכי הרבה היא, שלא במפתיע, האם עישון מריחואנה (גראס) ו/או חשיש הוא אכן תרופה יעילה נגד מיגרנות כפי שנטען בכל מיני מקומות ועל-ידי כל מיני אנשים. מישהו אחד שאל אותי אם אני "ממליץ", מה שדי הצחיק אותי. קוראת אחת סיפרה, מזועזעת, שהרופא שלההציע לה לנסות מריחואנה, ושאלה לדעתי.

כמו במקרים אחרים, חוץ מלהזכיר שאני לא רופא, כדאי להזכיר שכל אדם מגיב אחרת ותרופות שעוזרות לאנשים מסוימים עלולות להחמיר את מצבם של אחרים. (המשך…)

תגיות: ,

מקבצים: שלב הפנדלים

מאת shooky, יוני 10, 2010, תחת הנושאים המיגרנה ואני,חיים עם כאב ראש,סיפורי מקרה

המקבץ הנוכחי התחיל לפני כשלושה שבועות. בהתחלה היו כמה התקפים אקראיים ואז זה קרה: התעוררתי מהשינה עם התקף. מאותו לילה, בכל לילה – התקף. במשך כחמישה-עשר לילות, בזה אחר זה, התעוררתי מהשינה כמעט באותה שעה עם "כאב ראש ההתאבדות" (Suicide Headache, כינוי לכאבי הראש מהסוג הזה).

המקבצים, כמו התקף בודד, נוטים להתחיל במהירות אחרי סימני אזהרה מעטים; הם נחלשים ומסתיימים בהדרגה. בשיא המקבץ, הדיוק בזמני ההתקפים (בהתאם לשעות השינה ומחזורי השינה) פשוט מדהים. הסימן אצלי לכך שהמקבץ מתקרב לסיומו, הוא שתדירות ההתקפים הליליים יורדת מכל לילה לפעם בשני לילות – "יום כן יום לא".

לתקופה הזו אני קורא "שלב הפנדלים". שני גולים רצופים – כלומר, שני לילות רצופים בלי התקף – כבר ממש מבשרים את הסוף. לעומת זאת, אם אחרי לילה בלי התקף מגיע לילה נוסף עם, אז המשחק נמשך.

תכף אני סוגר שבוע כזה, של לילה עם ולילה בלי. אתמול בלילה היה התקף ואחריו, כרגיל – ולמרות שלא היה הקשה ביותר של הזמן האחרון – אני בתפקוד חלקי. עייף, חלש, לא מרוכז, לא רגוע. המורל הפעם, תודה לאל, גבוה יחסית. עדיין, כל העסק הזה מתיש בטירוף. כמו חודש של עבודה מטורפת, רק בלי הפירות של אותה עבודה ובלי אפשרות לקצת חופש אחרי.

תגיות: , ,