המקבץ הנוכחי התחיל לפני כשלושה שבועות. בהתחלה היו כמה התקפים אקראיים ואז זה קרה: התעוררתי מהשינה עם התקף. מאותו לילה, בכל לילה – התקף. במשך כחמישה-עשר לילות, בזה אחר זה, התעוררתי מהשינה כמעט באותה שעה עם "כאב ראש ההתאבדות" (Suicide Headache, כינוי לכאבי הראש מהסוג הזה).
המקבצים, כמו התקף בודד, נוטים להתחיל במהירות אחרי סימני אזהרה מעטים; הם נחלשים ומסתיימים בהדרגה. בשיא המקבץ, הדיוק בזמני ההתקפים (בהתאם לשעות השינה ומחזורי השינה) פשוט מדהים. הסימן אצלי לכך שהמקבץ מתקרב לסיומו, הוא שתדירות ההתקפים הליליים יורדת מכל לילה לפעם בשני לילות – "יום כן יום לא".
לתקופה הזו אני קורא "שלב הפנדלים". שני גולים רצופים – כלומר, שני לילות רצופים בלי התקף – כבר ממש מבשרים את הסוף. לעומת זאת, אם אחרי לילה בלי התקף מגיע לילה נוסף עם, אז המשחק נמשך.
תכף אני סוגר שבוע כזה, של לילה עם ולילה בלי. אתמול בלילה היה התקף ואחריו, כרגיל – ולמרות שלא היה הקשה ביותר של הזמן האחרון – אני בתפקוד חלקי. עייף, חלש, לא מרוכז, לא רגוע. המורל הפעם, תודה לאל, גבוה יחסית. עדיין, כל העסק הזה מתיש בטירוף. כמו חודש של עבודה מטורפת, רק בלי הפירות של אותה עבודה ובלי אפשרות לקצת חופש אחרי.
