איזה שיטות אלטרנטיביות משפיעות על מיגרנות?

אני שומע לא מעט את השאלה שבכותרת וכל מיני ווריאציות עליה. אז באמת – שווה לבזבז את הזמן והכסף על כל הדברים הלא מדעיים האלה? האם רפואה משלימה/אלטרנטיבית יכולה להועיל למיגרנות ואם כן, אילו שיטות מומלצות?

אין כמעט יום שבו אני לא נשאל על-ידי מישהו, או מקבל ממישהי המלצה, על טיפול אלטרנטיבי כזה או אחר שעזר, עוזר או צפוי לעזור למיגרנות בכלל ולאלו שלי בפרט.

נדמה לי שאפשר לחלק באופן גס את השואלים לשתי קבוצות. הראשונה – של אנשים שבדרך-כלל לא מטופלים ברפואה משלימה ונוטים להיות סקפטיים לגביה, אבל שוקלים לנסות בעקבות המלצות; השנייה – של אנשים שכבר טופלו בעבר בשיטה כזו או אחרת ומתלבטים מה ייתן להם תוצאות טובות.

שתי השאלות כבדות מדי בשביל פוסט אחד, אז נתחיל מהראשונה.
להמשיך לקרוא

מקבצים: שלב הפנדלים

המקבץ הנוכחי התחיל לפני כשלושה שבועות. בהתחלה היו כמה התקפים אקראיים ואז זה קרה: התעוררתי מהשינה עם התקף. מאותו לילה, בכל לילה – התקף. במשך כחמישה-עשר לילות, בזה אחר זה, התעוררתי מהשינה כמעט באותה שעה עם "כאב ראש ההתאבדות" (Suicide Headache, כינוי לכאבי הראש מהסוג הזה).

המקבצים, כמו התקף בודד, נוטים להתחיל במהירות אחרי סימני אזהרה מעטים; הם נחלשים ומסתיימים בהדרגה. בשיא המקבץ, הדיוק בזמני ההתקפים (בהתאם לשעות השינה ומחזורי השינה) פשוט מדהים. הסימן אצלי לכך שהמקבץ מתקרב לסיומו, הוא שתדירות ההתקפים הליליים יורדת מכל לילה לפעם בשני לילות – "יום כן יום לא".

לתקופה הזו אני קורא "שלב הפנדלים". שני גולים רצופים – כלומר, שני לילות רצופים בלי התקף – כבר ממש מבשרים את הסוף. לעומת זאת, אם אחרי לילה בלי התקף מגיע לילה נוסף עם, אז המשחק נמשך.

תכף אני סוגר שבוע כזה, של לילה עם ולילה בלי. אתמול בלילה היה התקף ואחריו, כרגיל – ולמרות שלא היה הקשה ביותר של הזמן האחרון – אני בתפקוד חלקי. עייף, חלש, לא מרוכז, לא רגוע. המורל הפעם, תודה לאל, גבוה יחסית. עדיין, כל העסק הזה מתיש בטירוף. כמו חודש של עבודה מטורפת, רק בלי הפירות של אותה עבודה ובלי אפשרות לקצת חופש אחרי.

מיגרנה ללא כאב ראש?!

כן, זה נשמע מוזר אבל יש דבר כזה – התקפי מיגרנה ללא כאבי ראש. מה זה משאיר, אתם שואלים? את כל תופעות הלוואי כמובן. אם נקלעתם למצב הזה אין מה להילחץ – עדיף לשמוח בחלקכם ולהתמודד באופן דומה להתקף רגיל.

אם הדרך הבדוקה לזהות כאב ראש כהתקף מיגרנה הן ממילא תופעות הלוואי שמגיעות יחד עם כאב הראש, אז למה לא לוותר על הכאב? וברצינות: אם אתם סובלים ממיגרנות יותר מיום-יומיים, אתם הרי תזהו שהמיגרנה מגיעה, או לפחות כשהגיעה. גם אם הסימפטום המרכזי, כאב ראש, לא נוכח.

הסימנים מוכרים: רגישות לאור ו/או לרעש, בחילה, אאורה, צניחת עפעף, נחיר אחד סתום, עלייה בטונוס של שרירי הלסת, רגישות מיוחדת בצד אחד של הפנים, הצוואר והכתף, וכן הלאה – כל אחד והסימנים שלו. כל הסימפטומים האלה יכולים להקדים את כאב הראש או להגיע אחריו, ואין סיבה שלא יופיעו גם בלעדיו.   להמשיך לקרוא

מיגרנה תחת חקירה

[ המשך לפוסט לחקור את המיגרנה שלכם ]

אחרי כשבוע של מיגרנות ליליות מתישות וכואבות להפליא, כשמאמציי לצאת ממעגל הקסמים היומיומי הזה עלו בתוהו, ניסיתי לעשות סדר ולהבין איפה הבעיה.

למרות התקופה האינטנסיבית, שהוסיפה גורם של סטרס, לא האמנתי שהתקפי המיגרנה קשורים רק לזה. בתקווה לאזן את ההשפעה המזיקה של המתח היומיומי, ניסיתי לנטרל טריגרים ידועים אחרים – התרחקתי מאלכוהול, ניסיתי לעשן פחות ולא להגזים עם קפה (קצת קפה זה טוב, הרבה קפה זה רע), הקפדתי לאכול בזמן ולישון כשצריך. כל זה לא הספיק. ניסיתי להיחשף פחות למזג-אוויר קר והלכתי לישון בכל יום עם כובע צמר – ולא נראה כאילו זה עוזר. להמשיך לקרוא

לחקור את המיגרנה שלכם

בפוסט הקודם סיפרתי כיצד נקלעתי לתקופה מסויימת של כאבי ראש מקבציים (Cluster), ואני רוצה לספר על דרך ההתמודדות שלי ועל מסקנותיי.

במאמר מוסגר, ולמרות שהתייחסתי לכך בעבר, אומר רק שאמנם ישנם היום חוקרים ורופאים שטוענים שמקבצים אינם מיגרנות, אבל הדברים שאמר על כך הנאורולוג המפורסם אוליבר זקס לפני 30 שנה עדיין תופסים:
א. ישנם רבים שסובלים גם ממיגרנות וגם ממקבצים.
ב. יש תרופות שונות להן גם מיגרנות וגם מקבצים מגיבים.
המסקנה העיקרית של זקס היא שלמרות שמדובר בתופעות נפרדות לכאורה, יש ביניהן קשר חד-משמעי.

אני, יכול להעיד מניסיוני האישי – יש לי גם מיגרנות וגם מקבצים, לעיתים בסמיכות; יש יחסי גומלין בין שתי התופעות והן מגיבות בצורה דומה לטריגרים, אמצעי מניעה, תרופות, טיפולים וכו' (קפאין, דיקור, עיסוי, שיאצו, כדורים ייעודיים, דפוסי שינה, אכילה ופעילות, מתח וכו').

את המקבץ האחרון קיבלתי באמצע תקופה אינטנסיבית מאד, שגם תרמה להתפתחות של המקבץ למרות שבוודאי לא הייתה הגורם היחיד. המתח היה טריגר, אבל לא בטוח שהיה הטריגר העיקרי. טריגרים נוספים אצלי הם חשיפה לקור, אלכוהול, עישון, אכילה ושינה לא מסודרות – ואת כל אלה ניסיתי לצמצם. זה לא עזר.

המשך בפוסט הבא.

עוד יום של מיגרנה

כנראה שזה חלק מהחיים.

קמתי עם מיגרנה, התקלחתי עם המיגרנה, עבדתי כמה שעות עם המיגרנה ואז הלכתי ועשיתי דיקור עם המיגרנה. חזרתי, המשכתי קצת לעבוד ואז הלכתי לנוח, עם המיגרנה. ישנתי וקמתי עם המיגרנה ואני עם המיגרנה גם עכשיו כשאני כותב.

אלו מהמיגרנות הקלות, ממש קלי קלות של מיגרנה. כאב קל יחסית, מציק אבל לא מטריף את הדעת. אבל מה – לא עובר, ולא משנה מה אני עושה.

התאוששות מטיפול שיניים קשה

כאבי שיניים זה עסק לא נעים, אבל גם התאוששות מטיפול שיניים היא לא נעימה, בייחוד לאנשים שסובלים ממיגרנות. אבל כדברי השיר מהתשדיר: לא נעים – לא נורא.

עברתי אתמול עקירה כירורגית של שן טוחנת. עסק לא סימפטי בכלל, שהיה כרוך בכאבים לא קלים ודי ניטרל אותי. חצי הכוס המלאה היא שקצת יותר מיממה אחרי אני מרגיש טוב בסך-הכל, סובלים מכאב קל יחסית ואין כמעט נפיחות. הדרך למצב הזה דרשה קצת תחכום, לא רק אך גם משום שאני סובל ממיגרנות.

במהלך טיפול שיניים קשה, זה לא נדיר לפתח מיגרנה, במיוחד אם אתם משתייכים לבני המזל שסובלים מנאורלגיה מיגרנוטית/מקבצים. המתח הנפשי והמתח בגוף ובשרירי הפנים במהלך הטיפול, עלולים לשמש כטריגרים לכאב הראש. באופן ספציפי, אם אתם סובלים מבעיה בלסת – אפילו קלה יחסית – הזמן הארוך שבו הפה שלכם נשאר פתוח במהלך הטיפול עלול לעודד התקף (שאלו את הרופא אם יש לו "פותחן", מתקן עשוי גומי שיעזור לכם להחזיק את הפה פתוח).

באופן כללי, עדיף לעבור את הטיפול כשאתם רפויים, ואז הוא גם כואב פחות. זה דורש מאמץ פסיכולוגי לא קטן, אבל שווה את המאמץ. להמשיך לקרוא

בלי מיגרנה בינתיים, תודה

…בהמשך לפוסט הקודם – עוד לא פיתחתי מיגרנה היום, תודה לאל. נקווה שכך זה ימשיך.
ואולי זה בגלל שהתחלתי את היום אחרת ועשיתי דברים קצת שונים, כולל ביקור אצל ההורים שלי שזה תמיד נחמד.

כמניעה, אני שותה יותר קפה. זה לא פתרון לאורך זמן, אבל ברמת היום הבודד זה מצמצם את הסיכון להתקף. אם יהיה בכל זאת התקף, אקח את כדור הרילרט שאני שומר במגירה (וזה מכיוון שמדובר בהתקפים של מיגרנה מצויה ולא במקבץ שלו טריפטנים לא מועילים הרבה).

חשוב מאד כשמתחילה סדרה של כאבי ראש (בכוונה אני אומר "סדרה" כי זה שמופיעים כמה בשכיחות גדולה לא אומר שזה מקבץ), לנסות לעצור את הראשונים. בחלק גדול מהמקרים ההתקפים התכופים גורמים נזק לרקמות וכך המצב מנציח את עצמו (זאקס התייחס לכך. אני ארחיב בנושא בפוסט אחר).